כ' באב התש"ע / 31/07/2010
עשה מנוי להצופה
    >     מתקדם
דף הבית
הרב בנימין ונועה לאו
ראשי > מדורים > סופרים וספרים
תגובה למאמר על חומרת רבי זירא'' – החשיבה המחודשת
10/11/2006
שאלות ובעיות מטופלות על ידי רבנים ופוסקים באופן רגיש ומתחשב. לא תמיד הרגישות הזו נחשפת לעיני הציבור. כניסה ברגל גסה לעולם עדין זה עלולה להרוס את הפתרונות האישיים ולגרום למגמת החמרה בפסיקה. תגובה לרבקה שמעון ולד"ר רוזנק (סופרים וספרים ער"ש פרשת לך לך)

"מערכת הצופה" בחרה לשתף את קוראי העיתון עם הרהוריו/ ערעוריו של ד"ר רוזנק המעלה את הנושא הכאוב של העקרות ההלכתית, וקורא לפוסקי ההלכה לרפא את הכאב בנקל על ידי חזרה לדין התורה שאינו מחייב את "חומרת ר' זירא". בהיותנו חשופים לכאב זה, מצד משפחות הנזקקות לטיפול והדרכה, קראנו בעניין גדול את המאמר, אולם לאחר קריאת הדברים חשנו התנגדות הנובעת משאלה עקרונית יותר, העוסקת בגישה הכללית אל ההלכה, כוחה ותפקידה ואל האחריות שלנו כלפיה. להבנתנו, מציג ד"ר רוזנק גישה היסטורית המערערת במידה רבה על כל הגישה המקובלת בעולמם של פוסקי ההלכה ושומריה. למרות שאלה עקרונית זו ננסה להתייחס לנאמר בראיון גם באופן כללי וגם לנקודות ספציפיות העולות ממנו.
1. "חומרה" או "הלכה פסוקה".
הבסיס לדבריו של ד"ר רוזנק הוא בהנחה שמדובר בחומרה ש"החמירו בנות ישראל על עצמן", ולכן היא ניתנת לשינוי בקלות יחסית. אולם יש להבין היטב את משמעות הביטוי, ומקומה של הלכה זו במסורת הפסיקה. הגמרא בברכות לא ע"א אומרת: "תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה". כדוגמה ל"הלכה פסוקה" מביא אביי את חומרת ר' זירא, ורש"י שם מסביר: "הלכה פסוקה – שאינה צריכה עיון, שלא יהא מהרהר בה בתפילתו".
ניתן להסביר את דברי אביי כבחירת דוגמה של מקרה קצה: "אפילו חומרה דר' זירא נחשבת ל"הלכה פסוקה" – כי כך קיבלו בנות ישראל על עצמן. כלומר, כבר בתקופת הגמרא מפסיקה הלכה זו להיות "מנהג נשים" ומקבלת תוקף של הלכה פסוקה. ייתכן ואביי מרגיש צורך לחזק את "חומרת ר' זירא" ולקרוא לה כך, משום שעדיין לא היתה מושרשת מספיק, אך אין זה מערער את התוקף הרב שנותנים לה האמוראים. מאז ועד היום הפכה "חומרא" זו להיקרא "הלכה פסוקה". כך בספרות הגאונים, הרי"ף, הרמב"ם ועד לאחרוני האחרונים. על שינוי השם של הלכה זו עמד הרמב"ן באומרו: "חומרא זו שנהגו בה בנות ישראל הוכשרה בעיני חכמי ישראל ועשאוה כהלכה פסוקה בכל מקום, לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם" (הרב ווזנר, שיעורי שבט הלוי קצ"ג, מסביר את המהלך כולו של היווצרות החומרא וסיבותיה, ע"ש). באופן מתמיה נעלמה ההגדרה הבסיסית הזו מעיניו של ד"ר רוזנק ולא הזכירה כלל בכל מאמרו. הוא משתדל להעמיד את ההלכה הזו כ"חומרא" רגילה אך זו הטעיה של קוראי מאמרו. עולמה של ההלכה מלא בחומרות של יחידים, שלעיתים הפכו גם להיות מקובלות על ציבור גדול (ראו על התהליך הזה בספרו של הרב ד' שפרבר, מנהגי ישראל חלק א). בחומרות של יחידים יש מקום להרהור על תוקפה של החומרה בשינוי התקופות. מה שאין כן בשאלת 'חומרא דר' זירא'. כאן מדובר בהחמרה שהפכה להלכה פסוקה כבר מימי עיצובה של ההלכה בימי חז"ל, והפכה להיות מקובלת על כל הפוסקים מהאמוראים ועד אחרוני האחרונים.
2. "בין דם לדם" – יחס ההלכה לשומריה
ד"ר רוזנק טוען שהמקור ההיסטורי לחומרא היה בימי רבי יהודה הנשיא כשהיו "נשים בשדות" שלא הבחינו בין דין נידה לדין זבה, ובהיעדר חכמים שילמדו את הנשים הללו החמיר רבי יהודה על נשים אלו שיהיו כולן כזבות (קטנה וגדולה). מכאן, לטענתו, התפתחה החומרא לכלל הנשים בעולם ולעולם, ומכאן יוצא שההלכה מתייחסת אל כולנו כאל "נשים בשדות", שאינן בקיאות בהלכה.
ראשית נעיר שחז"ל עצמם מדברים על הפער בין דורות התנאים הראשונים לבינם, שאינם בקיאין בדמים. האבחנה בין דם טמא לדם טהור ובין דם נידה לדם זבה, אינה אומרת שכולנו בורים בהלכה, אלא שהאבחנות הן דקות ועדינות כל כך, עד שאין אנו וגם חכמי הדורות הקודמים לנו מוכנים לקחת את האחריות עליהן, כשמדובר בדיני כרת. (לא נכנס פה למחלוקת העקרונית בין הרמב"ן לרמב"ם בענין חישוב הימים, מתי אישה היא "בימים הראויים לנידה" ומתי היא "בימים הראויים לזיבה". רק כדי להמנע מחישוב מסובך זה "עדיף" להשאר בהלכה הנוהגת היום).
שנית - דווקא מציאות זמננו מעלה שאלות קשות בהבחנה בין דם נידה לדם זבה: כיצד נתייחס לדימום הנגרם מהתקן תוך רחמי? כיצד נתייחס ל"מחזור" המופיע בעקבות הפסקת נטילת גלולות? ד"ר רוזנק רוצה להגיע לדין אחיד לכל הנשים, אך הבעייתיות שבהגדרת מצבה של כל אישה תגרום לבלבול גדול הרבה יותר מזה הקיים כיום.
3. "דילוג לדין תורה"
הצעתו של ד"ר רוזנק לחזור לדין תורה , מחברת אותו למגמות רבות של חוקרי הלכה הבקיאים בתהליכי היווצרותה של ההלכה אך לא מוכנים לקבל את התעצבותה במהלך הדורות. מדי פעם מתפרסם מאמר מלומד המבוסס על ידע היסטורי המראה שההלכה המקובלת בידינו היא רק אופציה אחת מתוך כמה חלופות. מגמת המחקרים הללו בדרך כלל היא לאפשר בחירה של חלופה אחרת כדי להפוך את ההלכה יותר "ידידותית למשתמשיה". אולם עולם הפסיקה ההלכתית לא משתתף במשחק הזה. הוא פועל מתוך תודעת רציפות והמשכיות ללא דילוגים. אם חכמים קבעו (בניגוד לרבי יוסי הגלילי) שגם עוף בחלב הוא בכלל "לא תבשל גדי בחלב אמו" – הדבר הופך להיות קבלה בידינו. מי שיתיר את הדבר הזה באופן גורף – ימצא עצמו מחוץ למגרשה של ההלכה. אין זה אומר שהפוסקים מתייחסים לזה כדין תורה. הדין נשאר "דרבנן" ובשעת הצורך יודעים אנשי ההלכה להקל בדין זה כשאר דיני דרבנן. אולם איש לא יבטל את הדין, שהפך להיות להלכה פסוקה. יש דוגמאות הרבה יותר קיצוניות שבהן פוסקי ההלכה לא נוגעים, למרות שהאיסור רופף ביותר. לא זו דרכה של תורה והלכה.
4. היקף המצוקה שיוצרת ההלכה וההתמודדות עימה
אמנם, בשונה מדיני עוף בחלב, חומרת ר' זירא אכן יוצרת לעיתים מצוקות אישיות קשות אצל חלק משומרי ההלכה. בכך מצטרפת הלכה זו להלכות נוספות (כדיני ממזרות, עגונות וכד') שבמצבי הקצה יוצרות עיוות גדול וקושי אישי, אנושי ולעיתים מוסרי שקשה לנו לעמוד בפניו. הנטייה הטבעית שלנו, כבני העולם המודרני, היא לדרוש את שינוי ההלכה לאלתר, אולם דרכה של תורה מחייבת לדון גם במצוקה הזו במבט אובייקטיבי ולא אמוציונלי:
ראשית – כדאי לזכור שהמציאות הרפואית שבה אנו חיים שינתה באופן קוטבי את סוגית העקרות ההלכתית. הלב כואב על אותם זוגות בימים עברו, שלא ידעו שעקרותם נובעת מסיבה הלכתית ולא זכו לפרי בטן. היום הרפואה יודעת להתמודד עם בעיה זו ולתת לה מענה כמעט בכל המקרים. בבואנו לבחון את היקף הבעיה של העקרות ההלכתית, יש לבדוק ראשית כמה מהבעיות נפתרות ברגע שהזוג לומד לקיים את ההלכה כלשונה, בלי להחמיר על עצמו סתם. (וכאן כוונתנו ב"להחמיר" היא לגזור על עצמו דברים שאין להם שום בסיס הלכתי). נשים רבות מחכות עם ספירת שבעת הנקיים הרבה מעבר להכרח, ובכך הן גורמות לעצמן לאיבוד ימים מיותרים. כל גדולי הפוסקים יצאו בתקיפות נגד החמרה מיותרת זו שהיא ללא ספק אחד הגורמים המרכזיים לעקרות ההלכתית שאינה מסיבה ביולוגית. שילוב של לימוד נכון של ההלכות יחד עם שאלת רב בכל מקרה של ספק, יפתור פעמים רבות את הבעיה. גם אם הבעיה לא נפתרת בשלב זה, הפתרון הרפואי הראשוני הוא פשוט וזמין, ואחוז גדול של הפונות לא יצטרכו לעבור לשלב הבא. אמנם ד"ר רוזנק יוצא נגד נטילת הורמונים כדי לפתור את הבעיה, אך בל ניתמם, מיליוני נשים בכל העולם נוטלות הורמונים בקביעות. חלקן למניעת הריון, חלקן למניעת תופעות של גיל המעבר, וחלקן למניעת פצעי בגרות או לסידור המחזור (אפילו כדי להתארגן בנוח לחופשה). במקרה שלנו מדובר בתקופה קצרה, למען מטרה ממוקדת וראויה, שקשה להניח שתותיר פגיעה קשה בגוף האישה. אותן נשים מועטות שאינן יכולות לקחת הורמונים או שהטיפול לא עזר להן, יצטרכו להגיע לפתרונות הרדיקליים יותר, תוך שילוב של יצירתיות רפואית והלכתית (כפי שעושים למשל במכון פוע"ה), אך כאן כבר מדובר באחוז קטן ביותר, ולא במספרים המבהילים שמביא ד"ר רוזנק. אין בידינו נתונים סטטיסטיים של היקף התופעה, אך ברור שבעיניו של גניקולוג שכל הבעיות מתנקזות אליו היא נראית גדולה יותר מהופעתה באוכלוסיה הכללית.
ד"ר רוזנק מעלה את הבעייתיות של הבדיקות הפנימיות בשבעת הימים הנקיים. גם כאן הדבר נובע מקיום מוגזם ולא נכון של ההלכה, ואכן חשוב מאד להדריך נכון את הכלות ואת הנשים. אישה בשום פנים ואופן אינה צריכה לפצוע את עצמה במהלך הבדיקות. הדרכה נכונה תלמד את האשה לבדוק את עצמה באופן זהיר ובעת הצורך להסתפק במינימום הנדרש בהלכה.
גם פניה לבודקת אינה צריכה להיות "מדי חודש בחודשו". מדובר על תפקיד שנועד לעזור לנשים במצבי קצה, כשאינן מצליחות להיטהר זמן ממושך, או כשיש חשש לפצע בנרתיק או בצוואר הרחם. פניה לבודקת היא זמינה יותר מקביעת תור אצל רופא/ת נשים, ונועדה לתת פתרון מיידי לבעיה ספציפית , אך בשום אופן אינה צריכה להפוך ל"הוראת קבע", כפי שעולה מן המאמר.
כל מי שקורא ספרות תשובות של פוסקי זמננו רואה את מודעותם לשאלת העקרות ההלכתית. גדולי הרבנים משיבים (בדרך כלל בעל פה) ומדריכים את הזוגות לפתרון הנובע מתוך הפער שבין דין תורה לדין דרבנן. גם שאלות אישיות הנובעות מתוך פער בין בני זוג או בעיות אחרות מטופלות על ידי רבנים ופוסקים באופן רגיש ומתחשב. לא תמיד הרגישות הזו נחשפת לעיני הציבור. כניסה ברגל גסה לעולם עדין זה עלולה להרוס את הפתרונות האישיים ולגרום למגמת החמרה בפסיקה.
איננו יודעים מה תהיה משמעותם של פרסום הדברים מעל גבי העיתון. אנו מצטרפים לקריאתם של רבקה שמעון וד"ר רוזנק להעלות את מודעות הציבור לעניינים הלכתיים, להגביר את לימוד התורה, ולהגיע לקיום מלא ואמיתי של ההלכה. אנו מקווים שהלימוד יתרום לגישה אחראית כלפי עולמה של ההלכה ולהבנת התהליכים בהם היא נוצרת, ולא לערעורה מבפנים.

הרב ד"ר בנימין לאו הוא רב קהילת בית הכנסת רמב"ן בירושלים וראש בית מדרש בבית מורשה,. נועה לאו היא יועצת הלכה, מרכזת תכנית היועצות של מדרשת נשמת.
רשימת התגובות  
תוכן התגובה
29/11/2007
דניאל רוזנק
תשובה לאלמונית הסובלת
אלמונית יקרה אנא צרי עימי קשר rosenak@bezeqint.net
23/08/2007
אלמונית סובלת
לרבנים היקרים - סיפור חיי
אני כותבת בשמי ובשם בעלי ובשם כל הזוגות עם בעית ``עקרות הלכתית``, וזה הסיפור שלנו:
בעלי ואני נשואים כבר מעל 4 שנים, ורק עכשיו הצלחנו להיכנס להריון.
שנינו ממשפחות חוזרות בתשובה. היכרנו , היה נחמד, הוא למד בכולל, אני עבדתי בחנות, והחלטנו להתחתן. איפה הבעיה? יש לי מחזור קצר, של 21 יום, והדימום אורך כחמישה עד שישה ימים, כך ש:
1. אני טהורה לבעלי פחות מחצי מהזמן, וזה גורם לחיכוכים רבים בימי שבעה נקיים.
2. מחמיצים את הביוץ.
אז מה עושים? בעל עם משכורת של כולל נמוכה, אשה עם שכר מינימום, וצריך לנסות שיטות טיפול שונות להאריך את המחזור.
ובכל זאת, התחתנו. הלכנו לרב, אבל הלכה זו הלכה.
הוצאנו המון כסף על טיפולי פוריות של כל מיני הורמוןנים, אבל זה רק גרם לי לתופעות לואי ולבעיות בתפקוד היומיומי, ופוטרתי מכמה מקומות עבודה בשל כך. ניסינו טיפולים אחרים, אבל אף מעסיק לא רצה עובדת שנעדרת הרבה בגלל טיפולי פוריות, ולא מתפקדת כמו שצריך בזמן שהיא נמצאת (תופעות לוואי למיניהם) ושוב פיטורים...
השכר ירד כי עבדתי פחות ולא הייתי מספיק יעילה, ואח``כ גם פווטרתי בגלל העדרויות רבות ותפקוד לקוי...
עכשיו המצב הידרדר!
לפני כן: לא קנינו מחשב, השכרנו דירה קטנה מאוד וזולה, ועדיין בקושי סגרנו את החודש, ולא נשכח שהפרשנו מעשר כספים כי הרב שלו אמר שחייבים (רק בזמן האחרון ראינו שמי שלא מצליח לסגור את החודש לא חייב בכך, אלא רק בצדקה, והרב שלו לא אמר את זה), ולא נשאר לנו כלום! כל חודש נהיינו לוקחים מההורים כ500 שקל כדי לסגור את החודש!
הלכנו לרבנים, המשכנו בטיפולים, ומרוב פיטורים היינו צריכים לקחת יותר ויותר מההורים, הוא עבד אבל בשכר נמוך, והמצב הלך ונהיה קשה. לפני כשנתיים קיבלתי המלצה מחברה שאמרה לנסות להקדים ארוחת בוקר לפני 7, אבל ציינה שזה עוזר רק ב25 אחוז מהמקרים כפי שראתה. בכל זאת ניסיתי. זה לא עזר ורק גרם לי להגיע לעבודה מותשת יותר כי קמתי מוקדם, ושוב הגלגל עם העבודות הלך לו.
כמעט התגרשנו אחרי כמה שנים, גם מויכוחים שהלכו וגברו כל פעם בשבעה נקיים וגם בגלל שלא הצלחנו להביא ילדים.
במקום לחסוך לדירה, גרנו בשכירות כמעט 4 שנים, עד שראינו שהמצב קשה. עברנו לגור אצל חמי וחמותי. שם היה מחשב, היה אינטרנט, ונחשפתי לעולם מחדש, כמו שלפני החתונה היה לי מחשב ועבדתי איתו, אז עכשיו הסתדרתי קצת. עשינו חיפושים על הנושא, אולי יש פתרונות, ומצאנו את הראיון של ד``ר רוזנק, את התגובות השונות, את התגובה של הרב בני לאו, וממש כעסנו כי לא הצלחנו להביא ילדים בגלל דבר כזה? ועוד מה שכתבה הרבנית רבקה שמעון שם שהתירו לרבני צוהר לומר לחילונים לטבול אחרי 7 ימים ולא אחרי שבעה נקיים מצד אחד נשמע הגיוני, לשמור טהרת המשפחה, אבל מצד שני אם הוא יחזור בתשובה פתאום שבעה נקיים? מה קרה? הלכה שונה בין דתי לחילוני? בכולל של בעלי ישנו ספר על הלכות נידה, הוא ישב ולמד אותו, וראה שהיום כל הלכות נידה הרי הן כזיבות, וגם לגבי יולדת ודם בתולים זו רק חומרה. למדנו את זה יחד, ראינו שלפי התורה יולדת זה רק שבוע או שבועיים תלוי בן או בת, ודם בתולים לא מוזכר כלל בתורה, וגם שנידה ע``פ התורה זה רק שבעה ימים ולא כמו היום. כמו שכתב ד``ר רוזנק, והתפלא שהיום יש כ``כ הרבה תלמידי חכמים והדין הוא כמו נשים בשדות, אולי היום הנשים הם בבית, ותלמידי החכמים בשדות, שדה בור שלא מצמיח כלום. ראינו שמרבנים לא תצמח הישועה, כי למרות שנשים יודעות מתי הוסת ואפשר לבדוק מהו דם טמא ומהו דם טהור (כפי שציין ד``ר רוזנק) הם לא עושים זאת (מעצלות או מבורות?) וכך נעשק המון כסף מחלק מעם ישראל על טיפולי פוריות.
בעלי סיפר לי שלפני כמה שנים הוא למד בשיעור למה לא תוקעים בשבת? כדי שיהודי אחד לא יעבור על טלטול בשבת. ולמה מעוברות ומניקות פטורות במידה מסוימת מצומות? כדי שאשה אחת לא תפיל או לא תמות.
אז למה פה לא עשו את זה? לךמה פה לא ריחמו על היהודים? למה גרמו לנו לאבד את כל הכסף על טיפולים שלא עזרו? למה לא בדקו את ההלכה ומה אפשר לעשות? למה הם מפילים את התיק על הרפואה כשלא תמיד היא עוזרת וכשהיא עלולה לגרום לבעיות במקום לבדוק האם עדיין ההלכה של נשים בשדות עדיין רלונטית? למה גרמו לנו לסבול בשבעה נקיים כל הזמן? למה כמעט התגרשנו? עם כל השאלות האלה, יום אחד, בעלי לא קם בבוקר לכולל. ניסיתי להעיר אותו אבל הוא אמר שאם זאת ההלכה, כבר עדיף להיות חילוני! הרבנים לא עושים כלום ולא שוים כלום! אז אמרתי לו שאם הרבנים לא עושים, אנחנו נעשה. חמי וחמותי ידעו לפי הרעש של הפרדת המיטות, וכבר התחילו לחשב חשבונות, ולמה אין להם ילדים.... החלטתי לטבול בליל שמיני! כן! בעלי חייך ושתק, וחמי וחמותי ששמעו שהחזרנו את המיטות, וכמעט צעקו עלינו! הם רצו להעיף אותנו! אבל הם לא עשו את זה. אחר כמה ימים גיליתי שאני בהריון! בלי טיפולים, בלי לקום ב6 בבוקר כדי לאכול, בלי להוציא כסף מיותר, כמה סבל וכמה כסף היו יכול להיחסך, אבל הרבנים לא עושים כלום.... חמי וחמותי שמעו את זה, ושמעו את כל הרקע למעשה, הם פשוט השפילו את עיניהם כמנוצחים, והבינו אותנו והסכימו איתנו.
אז רבנים ``יקרים``, כמה שאלות:
1. למה אתם מכריחים זוגות להוציא כסף על טיפולי פוריות?
2. גם אם הכל בסדר, למה לגרום לחיכוכים בשבעה נקיים? ואם היא צריכה עזרה? לא מספיק 7 ימים שהוא לא יכול לעזור לה? ואם היא לא תרגיש טוב בשבעה נקיים ולא תוכל לטבול ותצטרך עזרה? הכל יכול להיות, ולי זה קרה המון בעקבות טיפולי הפוריות. הוצאנו כסף רק כדי שמישהי תטפל בי ותשגיח עלי שלא אפול ותעזור לי, במקום שחברה תלך איתי ותעזור לי עם הטבילה אחרי שבוע, ואז לא נצטרך להוציא עוד כסף, הוצאנו כי אף אחת לא היתה מוכנה לותר על זמן שלה בלי כסף...
3. למה להכריח יולדת להיתקע בלי עזרה מבעלה חודש או יותר, רק בגלל גזירת הגאונים? הרי התורה אמרה שבעה ימים לבן ושבועיים לבת, אז למה להקשות את החיים?
4. אחרי החתונה, רק מותרים אחד לשני, וכבר אחרי הלילה הראשון אסורים? אתם יודעים כמה זה קשה? אולי תחשבו על זה לרגע? למה להקשות עוד?
אז רבנים יקרים, אל תענו זה התורה, כי היום נוהגים בדם בתולים כנידה, בנידה כזיבה, וביולדת מחמירים מאוד. היהדות - ממררת את החיים, או שמא הגזרות שמעבר לתורה ממררות את החיים... תתעוררו! אפשר לבדוק היום דם טהור וטמא! תעשו את זה לפני שעוד חילונים יתרחקו מטהרת המשפחה, כי ממילא כבר הרבה מהעם לא שומרים על זה, די להרחיק עוד! תתעוררו, לפני שיהיה מאוחר מדי!
היום אני לקראת סוף חודש שני, וזה בזכות דברי התורה, אז חכמים, אל תהיו חכמים על חשבון כסף של עם ישראל, כי עד היום הקב``ה לא החזיר לנו שקל ממה שהוצאנו על טיפולי הפוריות בשביל המצווה, ולא שקל ממעשרות הכספים שהוצאנו, ובגלל הגזרה בטלה מאיתנו מצוות פרייה ורביה כ4 שנים, ולא כי נגזר עלינו להיות בלי ילדים או כי אנחנו עקרים, אלא כי ההלכה גרמה לנו לעקרות... אני מרחמת על כל הילדים שהיו יכולים להיולד ולא נולדו בגלל גזירה זו, ועל כל הנשים שגורשו בגלל עקרות הלכתית, ועל כל הזוגות שרבים בשבעה נקיים, ועל כל הנשים שהבעלים לא יכולים לעזור להם יותר מדי אחרי לידה, ועל כל הזוגות ישר אחרי החתונה כבר אסורים...
היום בעלי הולך לכולל, אבל הדת אצלינו היא כבר מבחוץ בלבד, ולא בלב באמת. נמאס לנו להאמין ברבנים ובחכמים שמקשים לנו את החיים בגלל גזרות! מי יחזיר לנו את כל הכסף? מי יפצה אותנו על עוגמת הנפש והפיטורים וכל הסבל שסבלנו שנים? אתם?
רוצים להחזיר? תעשו טובה לנו ולזוגות אחרים, ותתחילו לחשוב על הדברים של ד``ר רוזנק ברצינות, כי הוא לא יחידי, וראינו עוד הרבה כמותו. רק אתם הרבנים מקובעים ומסוגרים במסגרת שלכם, ומפרידים טכנולוגיה מהלכה, או שמפרידים לפי מצב הרוח שלכם. הבעיה היא בעיית מציאות, ולא לכולם יש כסף וכוח סבל לטיפולי פוריות מפרכים! בגללם נגרם לנו סבל רב ואובדן כסף מיותר! הבעיה היא כי ההלכה היא מסוימת, אבל זו גזירת חכמים! למה לא לבדוק האם אפשר לבדוק את מה שצריך ולא להקשות יותר מדי על העם (גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, כמאמר ד``ר רוזנק), במקום למרר את החיים ולהרחיק את העם מההלכה? בגללכם הדמוגרפיה של הערבים יותר גדולה! שבעה נקיים של טהרת המשפחה!
כמעט חזרנו בשאלה, אבל נתתי לבעלי רעיון אחר, והוא התחיל ליישם לפני כחודש. ללמוד רבנות, ואז לצאת ולחקור את ההלכה, ולצאת נגד גזירות שווא וגזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהם... בניגוד לכמה שלא עושים את זה ואין להם אומץ. זה מתחיל ממודעות שלהעם, ואז אולי הרבנים יתעוררו. אבל בשביל זה צריך לעשות מעשה, וזה מה שעשיתי, והיום ב``ה אני בהריון! ולא בזכותכם ולא בזכות טיפולי פוריות! זה בזכות מה שכתוב בתורה! שבעה ימים ולא יותר.... אז במצב הנוכחי, עדיף להיות חילוני בעניין טהרת המשפחה....
04/12/2006
חיים
דאוריתה או דרבנן
האם לא פשוט יותר להקל, חומרה או מצווה מהתורה, המטרה היא ברורה מתוך קדושה ורצון לשמור על ההלכה.
אנחנו עפר לרגליהם של תלמידי חכמים אך מה ההיגיון והצורך בחומרה שלא במקומה יהיה טוב אם לא נכשיל רבים!!!
15/11/2006
יפה
כל המגיבים הם גברים ולא נשים
זה אומר דרשני. איפה אישה אחת שתחזק את כותבי התגובה?
12/11/2006
אחיה
הרב אריה שטרן והרב בני לאו צודקים
שמחתי שתלמידי חכמים המשמשים בעולה של הרבנות יצאו נמרצות נגד דברי הד``ר רוזנק. לצערינו בזמן אחרון יש מגמה למצוא התרים וחידושים אשר אין להם יסוד בהלכה.
הגיע הזמן שנושאים הלכתיים יכתבו ע``י רבנים וראשי ישיבות, ואילו נושאים רפואיים יכתבו ע``י רופאים, ונושאים בטחוניים ע``י אנשי בטחון. אם כל אחד ישמור על תחומו זה יביא ברכה לעם. יש לי תחושה שכיום כל אחד חושב שהוא מספיק גדול לדון בכל העניינים שבעולם. קצת ענווה לא הייתה מזיקה לנו. הבה נכיר את עצמנו ומקומנו.
12/11/2006
שמואל
תגובה לאלי-מדוע אתה אינך לומד מהניסיון?
אלי, האם זה לא אתה שכתב כך: ``עכשיו סוף סוף אני מבין למה לא להיות מנוי על עתון הצופה. איך ניתן לבטל הלכה פסוקה שהתקבלה?`` ואני שואל: מדוע אתה ממשיך לקרוא את הצופה? או אולי אתה רק כתבת את דבריך החריפים כדי לנגח תלמידי חכמים?
11/11/2006
אלי
בעט עדין רשמתם תגובה נוקבת
הרב בני ידוע בנכונותו וסבלנותו למצוקות הפרט. יש לקוות שכל בעל מקצוע (רוזנק) יתעסק באומנותו וישאיר את מה שאינו מתמחה בו לבעל המקצוע הרלבנטי. יישר כחכם.
10/11/2006
אלקנה
יישר כוח!
תגובה הולמת מצד רב הנאמן להלכה אך איש לא חושד בו בחוסר נאורות או קיצוניות חשוכה
כ' באב התש"ע
31/07/2010
זמני כניסת ויציאת השבת:
כניסה: 18:00
יציאה: 19:16
ר"ת: 19:52
ירושלים | ת"א | חיפה | ב"ש
עמדות
האקסיומה שנשברה
פרשנות / אמנון לורד
שקיעתו של הבנגוריוניזם
אורי מילשטיין
המנצח הגדול - פרץ
אשר כהן
פגיעה חמורה בצה''ל
פרשנות / חיים אסא
עדיף ברווז צולע
נדב העצני
מזג אוויר     מידע יהודי     ONLINE שו"ת     אינדקס אתרים צור קשר |אודות|פרסום