|
כ"ד באלול התש"ע / 03/09/2010
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
| חגי הוברמן |
|
| ראשי > מדורים > מאמרים |
|
המהפך של בגין
15/04/2007
|
|
מעת עלייתו לשלטון ועד חתימת הסכמי השלום עם מצרים, השתנה מנחם בגין מהקצה אל הקצה * פרק חדש מתוך ספר שייצא בקיץ מתאר את הימים עמוסי ההתרחשות בדרך להסכם עם סאדאת ואת מאבקם של אנשי גוש אמונים בגזירה שעמדה להתרגש אליהם מצד שותפיהם לשעבר לדרך, אנשי הליכוד * ואף מילה על ההשלכות לימינו
|
|
|
|
40 שנה למלחמת ששת הימים * 30 שנה למהפך * 25 שנה לחורבן חבל ימית
| |
"גבירותי ורבותי, מהפך". המשפט ההיסטורי הזה, שהשמיע חיים יבין במוצאי ה-17 במאי 1977, בכט' אייר תשל"ז, כשהוא ממציא באותו רגע מילה עברית חדשה, נשמע כמנגינה ערבה באזניהם של נאמני ארץ ישראל. זה היה החודש לפני 30 שנה. היתה זו הפעם הראשונה שהליכוד הפך למפלגה הגדולה בישראל. מנהיג הליכוד, מנחם בגין, עמד להרכיב את הממשלה הבאה, הראשונה בראשות הימין הישראלי.
מדינת ישראל חוגגת החודש שלושה ציוניים "עגולים": 40 שנה לשיחרור ירושלים, חבלי יש"ע, סיני והגולן במלחמת ששת הימים; 30 שנה למהפך הראשון, ו-25 שנה להשלמת הנסיגה מסיני וחורבן היישובים בחבל ימית - הפעם הראשונה בה החריבה מדינת ישראל ביוזמתה גוש התיישבות פורח, במסגרת הסכם השלום עם מצרים.
החוט המקשר בין הארועים הללו הוא במילה אחת – התיישבות. מלחמת ששת הימים החלה את מפעל ההתיישבות האדיר בכל אחד מהאזורים ששוחררו – בירושלים, ביהודה שומרון בנימין ובקעת הירדן, בסיני וברמת הגולן. עליית הליכוד לשלטון הפכה את ההתיישבות בשומרון לממלכתית. הנסיגה מסיני הביאה לראשונה לפגיעה קשה בהתיישבות, בהחרבת חבל ימית.
שמו של אדם אחד נכרך ברוב התהליכים הללו, זה שלאחרונה מלאו 15 שנים לפטירתו – מנחם בגין ז"ל. אנו מביאים כאן פרק מתוך הספר "כנגד כל הסיכויים" שיופיע בקיץ הקרוב בהוצאת ספריית נצרים, מאת כותב שורות אלו, המביא את הסיפור ההיסטורי המלא של ההתיישבות היהודית מיהודה ושומרון ב-40 השנים האחרונות.
הרבה אלוני מורה
ביום שאחרי הבחירות של שנת 1977, הגיעו אל ביתו של בגין ראשי גוש אמונים, להזמינו לטקס הכנסת ספר תורה שתוכנן ביישוב קדום, שעדיין שמר אז על השם "אלון מורה". בגין נענה מיד. זמן קצר אחר-כך הגיע לביתו של בגין עזר וייצמן, המועמד לתפקיד שר הביטחון. "אני הולך לבקר מחר בהתנחלות אלון מורה", סיפר לו בגין בהתלהבות. וייצמן נחרד. הוא חשש, בצדק מן הסתם, שהמיועד לראשות הממשלה ישמיע הצהרה מדינית "ימנית" מדי, שתעיב מלכתחילה על מעמדה הבינלאומי של הממשלה הבאה. "אני מציע שלא תעשה זאת", ניסה להניא את בגין מתוכניתו.
בגין לא הקשיב לו. הוא נסע – ולמגינת ליבו של וייצמן, כמו גם לשמחתם של נאמני ארץ ישראל, אכן דיבר. עוד ימים רבים הדהדו בראשם של ראשי גוש אמונים דבריו הנחרצים של בגין באותו טקס: "יהיו עוד הרבה אלוני מורה - ולא יהיה עוד קדום".
"הרבה אלוני מורה" – הרי זה היה חלומם של נאמני ארץ ישראל מזה עשר שנים. הכרזתו של בגין הכניסה לאווירת אופוריה ואופטימיות את גוש אמונים, שראשיו כבר ראו בחזונם את מימוש תוכניתם להתיישבות בכל רחבי יו"ש, אותה "תוכנית יש" מפורסמת. משולהבים מהמהפך הפוליטי, לא נתנו דעתם ראשי גוש אמונים ותומכיהם לכך, שלשלטון בישראל עלה גוף פוליטי שלא היה דבר זר לו יותר ממעשה התיישבות. כל-כך הזדהו עם התפיסה המדינית של הימין הפרלמנטרי, הליכוד, עד שהתעלמו מהעובדה ש"חירות" ו"התיישבות" הן כמעט מילים סותרות. בדיוק שש שנים לפני-כן, לקראת איזרוח היאחזות ארגמ"ן בכג' אייר תשל"א, 18 במאי 1971, כשהוחל בדיונים על האיזרוח, קמה התנגדות של ראשי התנועות הקיבוציות להעברת ההיאחזות החדשה לידי בית"ר. עזר ויצמן, שכיהן אז כיו"ר מזכירות תנועת "חרות", פגש את ראש אגף הנוער והנח"ל והסביר לו: "תגיד לחברים שלך במפלגת העבודה שהם יכולים להירגע. אחרי שנקים את ארגמן לא נכבוש מכם את הבקעה. בינתיים אנו מקווה בכל ליבי, שנצליח לבנות יישוב אחד שיחזיק מעמד ואני מבטיח לך שלפחות בעשר השנים הבאות לא יהיה לנו כוח לעוד יישוב".
וייצמן עצמו כתב בספרו "לך שמיים לך ארץ" שפורסם בשנת תשל"ה, 1975: "אחד הפגמים הבולטים במפלגה כ'חרות' הוא שאנחנו מדברים גבוהה-גבוהה על השטחים המשוחררים של ארץ ישראל, ולמעשה איננו מבצעים מה שמתחייב מן הציונות המעשית. לכן נשארות קריאות רבות של 'חרות' קולות קוראים במדבר. בתקופת כהונתי כיו"ר הנהלת המפלגה, לא עלה בידי להוציא אלא שלוש היאחזויות של חברי התנועה, וגם גורלן לא שפר".
זמן קצר לאחר ה"מהפך" נפגשו נציגי גוש אמונים, והרב לווינגר בראשם, עם מנחם בגין, ומסרו לו את תיק ובו תוכנית התיישבות שגיבשו שנה לפני-כן, שכונתה "תוכנית י"ש". היה זה מעין אקט סמלי: הנה גוש אמונים מוסר מכאן ולהבא את תיק ההתיישבות לממשלת ישראל הנבחרת. יעברו עוד שנים רבות עד שיווכח עד כמה המהלך הזה לא היה סמלי כלל ועיקר.
באותה עת כבר היו תריסר גרעינים שחיכו לאישור לעלות על הקרקע עוד מימי ממשלת רבין הראשונה. היו אלו גרעיני גבעון, יריחו, אלקנה ב' (ברקן), דותן, נוה צוף, חארס (כיום אריאל), קרני-שומרון, שילה, שבי שומרון, בית-אל, בית-חורון ותקוע. חבריהם כבר "ישבו על המזוודות" קצרי רוח לאישור עלייתם.
לקראת סוף יוני 1977, מיד אחרי שכונן את ממשלת הליכוד הראשונה בתולדות המדינה, קיים מנחם בגין דיון עם אריאל שרון על התוכניות החדשות של ההתנחלות ביהודה ושומרון לאותו קיץ. ועדת השרים של הממשלה ושל הסוכנות התכנסה אף היא בי' אב תשל"ז, 25 ביולי 1977 לדון בתוכנית. דובר גוש אמונים, צביקה סלונים, הציג את התוכנית שהוכנה ל-12 היישובים החדשים: דותן באזור ג'נין, שבי שומרון באזור העיר שומרון, תרצה על כתף ההר בדרך שכם-דמיה, קרני שומרון בין קלקיליה ואלון-מורה, תמנת חרס שתהיה לימים אריאל, שילה באזור רמאללה, נבי צלאח, בית-אל באזור רמאללה, בית חורון, גבעון, יריחו ומחנה זיף דרומית לחברון.
למחרת הכריז בגין על מתן מעמד רשמי לאלון-מורה, לעפרה ולמעלה אדומים. המימשל האמריקני, מימשלו של ג'ימי קרטר, נרעש מ"חוצפתו": הרי בגין הבטיח להיוועץ בו לפני כל צעד התיישבותי שייעשה. פקיד בכיר בבית הלבן הזדרז להגיב ואמר שזוהי "סטירת לחי מצלצלת בפניו של הנשיא". דובר מחלקת המדינה האמריקנית פירסם הודעת גינוי מטעמו.
ממשלת ישראל הגיבה בנחרצות, וקבעה כי היא לא תקבל את הטיעון שהתנחלות יהודים ביהודה ושומרון היא בלתי חוקית: "ממשלת ישראל מביעה צער על הדברים הבלתי מוצדקים שהושמעו בשם ממשלת ארצות הברית, על-ידי דוברה של מחלקת המדינה, בקשר עם ביצוען של ההחלטות מיום 19 באפריל 1977, על הקמת שלוש התנחלויות ביהודה ושומרון. ישראל אינה מקבלת, ולא תוכל לקבל, את הטיעון שלפיו התנחלות של יהודים בארץ ישראל היא בלתי חוקית. הממשלה שבה ומציינת כי ההתנחלות אינה, ולא תהיה, מכשול כלשהו במשא ומתן על חוזי שלום".
זו היתה ככל הנראה הפעם האחרונה, שממשלת ישראל התייצבה בגאון נגד לחצים אמריקניים בנושא ההתיישבות. לחברי הגרעינים, כמו למזכירות גוש אמונים, לא היה שמץ מידע על כך שמנחם בגין, בביקורו הראשון בארצות הברית, הבטיח לנשיא קרטר שלא יעלו יישובים חדשים ביש"ע בלי ליידע אותו מראש. הם בוודאי לא ידעו על תחילת העיסקה הנרקמת לקראת ביקורו של הנשיא סאדאת בישראל. לדידם, "המהפך" הפוליטי סימל בראש וראשונה מהפך בנושא ההתיישבות בשומרון.
חברי תריסר הגרעינים המיועדים להתיישבות ביו"ש, המתינו בסבלנות לאישור הממשלה, ממשלת הליכוד, לעלות על אדמתם. האישור התמהמה שוב ושוב, בלי שהבינו על מה ולמה.
עימות בין בגין לחנן פורת
ימים ספורים לפני ראש השנה תשל"ח, הזמין מנחם בגין ז"ל את חנן פורת לשיחה אישית. בין השניים שררה ידידות אישית מימי המאבקים בסבסטיה, ופורת לא צפה את אשר הוא עומד לשמוע בתוך דקות ספורות. "אני ניצב בפני קושי גדול", הסביר ראש הממשלה לידידו, "הרצון האישי שלי ליישב את ארץ ישראל מתנגש עם המודעות שלי למתח שזה יגרום עם ארצות הברית. לכן הגעתי למסקנה שאין דרך אחרת אלא להניח לנו לעשות כרצוננו. כראש ממשלה אני לא מסוגל להעלות לקרקע יישובים בעצמי, אבל מצד שני גם לא אוכל למנוע מכם לעשות זאת. לכן הצעתי היא שאתם תיקחו את היוזמה, ואני אומר אחר-כך לאמריקנים: נצחוני בני. איך יכולתי למנוע מבני עמי שרצו להתיישב בשילה מלעשות זאת? וכשישאל קרטר מדוע לא שלחתי צבא לפנות אשיב כי בשום אופן לא יכולתי לשלוח חיילים לפנותכם".
חנן פורת נדהם מהנימה האנטי-ממלכתית שבדברי בגין. האמנם גם בשלטון הליכוד ייאלצו להתנחל באורח פרטיזני, ללא תמיכה ממשלתית? "אני יודע מה זה להתנחל", ענה פורת לבגין, "ואני יודע שבטווח ארוך התיישבות בהיקף כזה לא יכולה להתבצע בלי סיוע ממשלתי, כך שהממשלה חייבת להיכנס לנושא בכל מקרה בשלב כלשהו. סלח לי שאני מזכיר לך, אבל אם תטפל באמריקנים כשהרגל שלך כל הזמן על המעצורים, כל המפעל שלנו יהיה תחת סימן שאלה גדול. נכון, כאשר לא היתה ברירה הלכנו לשומרון כגנבים בלילה. זה מה שעשינו תחת שלטון המערך. אבל עכשיו הליכוד בשלטון, והוא עלה לשלטון כנושא דגל ההתנחלות. אין להעלות על הדעת שהתנחלות לא תהיה ממלכתית. זה לא מכובד לא לך, לא למדינה ולא לארץ ישראל. כאיש כבוד אסור לך להסכים למעשים כאלה".
בגין הרהר קמעא והשיב: "אני חושב שאתה צודק. בוודאי הצעתי מה שהצעתי במצב של חולשת דעת. אני מבקש ממך יום אחד להרהר בדברים".
בהתייעצות של מזכירות גוש אמונים באותו יום הוחלט לשמור את תוכן השיחה בסוד כדי לתת לבגין פתח לשנות את עמדתו. אבל למחרת שוב זומן פורת לראש הממשלה, שם הסתבר לו שסאת הפתעותיו עוד לא גדשה: "אני חושב שאתה צודק, אין באמת דרך אלא לעשות את זה באופן ממלכתי", הסביר בגין, "יחד עם זה, יש עכשיו שיקולים פוליטיים כבדי משקל ולכן החלטתי לדחות את כל התוכנית. בעוד חודש או חודשיים נוכל להעלות יישוב אחד". חנן פורת השיב: "ראה, אם המימשל האמריקני יבחין שהוא יכול לכבול את ידיך הוא ימשיך לעשות את זה, וזה ייעשה רק יותר ויותר קשה. עכשיו הם עוד מצפים למעשים מטורפים מצדך, ואם אתה לא תנהג בהתאם אתה מסכן הכל. לכן אנחנו מוכנים לחזור להצעתך הקודמת שאנחנו נפעל על דעת עצמנו ושאתה לא תקים יישובים בכלל".
בגין השיב: "הדברים שלך שההתיישבות צריכה להתבצע להיעשות בצורה ממלכתית שיכנעו אותי, לכן לא חזרתי עכשיו על הצעתי מאתמול. כרגע לא יוקמו יישובים". השניים נפרדו במתח רב. נראה שמאותו רגע נפרדו דרכיהם לעד.
כעבור מספר ימים נפגשה מזכירות גוש אמונים פעם נוספת עם ראש הממשלה. הפעם הבטיח בגין כי נושא עליית 12 הגרעינים יועלה בפני הממשלה מיד לאחר יום הכיפורים, וכי אם זו לא תאשרו, יהיו רשאים לעלות על הקרקע באופן בלתי רשמי. האורחים כבר קמו ללכת כאשר עצר אורי אליצור, וכדי לסלק אי הבנות אפשריות אמר לבגין: "הסיכום הוא כזה: אם הממשלה תאשר את עלייתנו נעלה בברכתה, אחרת נעלה ביוזמתנו והממשלה תיתן את ברכתה בדיעבד". ראש הממשלה אישר את הדברים. לא עברו אלא ימים ספורים, ובגין חזר בו גם מהסכמה זו.
הוחלט לערוך ניסיון נוסף של הידברות עם מנחם בגין, לפני שייווצר קרע גלוי בין מחנה ארץ ישראל השלמה לבין ממשלת הליכוד. בערב יום הכיפורים, בצילו של משבר גלוי, הגיעה לביתו של ראש הממשלה משלחת משותפת של חברי גוש אמונים וחברי הנהלת התנועה למען ארץ ישראל השלמה. שני הצדדים התבצרו בעמדותיהם.
מנחם בגין סירב לאשר את הקמת היישובים החדשים. המתיישבים דרשו שיינתן להם לעלות על הקרקע. השיחה כבר עמדה להסתיים במצב של קרע, כשהסופר משה שמיר, אז חבר כנסת בסיעת הליכוד, העלה הצעה: לא לפזר את הגרעינים ולא להעלותם לנקודות החדשות בבת אחת, אלא שניים-שניים, כל חודש, ובינתיים יישבו אנשיהן בארבעה יישובים קיימים: בעפרה, בקדום, במעלה-אדומים ובאלקנה. ראש הממשלה אימץ מיד את הרעיון, ואף דיווח לתקשורת כאילו היתה זו הצעתו.
מתנחלים מחופשים לחיילים
עודם חוככים בדעתם אם ההצעה רצינית או לא, קיבלו ראשי גוש אמונים הצעה חדשה, שאביה מולידה היה שר החוץ משה דיין ז"ל: תוכלו להתנחל במחנות צבא. מתנחלים מחופשים לחיילים.
ישיבת חירום של מזכירות גוש אמונים בערב חג הסוכות, י"ג תשרי תשל"ח, כמעט פילגה את החבורה בשאלה האם להיענות להצעה של "התיישבות בתוך מחנות צבא". היו שגרסו כי ההצעה היא הרע במיעוטו. הגרעינים ייצאו לדרך בימי חול המועד סוכות באישורה של ממשלת ישראל וזו תהיה העובדה הנחרצת. רבים אחרים התנגדו. לבסוף הוחלט שכל גרעין יחליט בנפרד אם להתנחל או לא. משמעות ההחלטה: שלושה גרעינים עשויים היו כתוצאה מהחלטה זו לעלות בתוך ימים ספורים בלי אישור הממשלה ובלי ברכתה של מזכירות הגוש.
במוצאי החג הראשון של סוכות תשל"ח התכנסה מזכירות גוש אמונים בהרגשה ששעת האמת הגיעה. לאחר דין ודברים נוקב הוסכם לקבל את "הצעת ראש הממשלה", לפיה בכל חודש יעלו שני גרעינים להתיישבות, וזו תיעשה במחנות צבא. רוב החברים, שלכתחילה סברו כי יש להעלות את כל 12 הגרעינים בבת אחת, ואפילו להגיע לידי עימות עם הממשלה, נסוגו מעמדתם. לחצים רבים שהופעלו על-ידי חברים מהשטח תרמו אף הם לגיבוש ההחלטה לקבל את דרישתו של בגין.
ההחלטה התקבלה בעוד ההכנות הלוגיסטיות לעליית כל הגרעינים יחד נמצאות בעיצומן. הכסף הרב שהיה דרוש לצורך זה גוייס מתורמים אוהדים. בלב כבד קיבלו חברי הגרעינים את הדחיה. המתנחלים, חברי 12 הגרעינים, היו מרוכזים בעפרה, קדום, מעלה-אדומים ונחלים, וכבר ישבו על המזוודות. לא קל היה להם להשלים עם הצורך להתאים את לוח הזמנים שלהם להחלטת ראש הממשלה. רבים מהם חיסלו את עסקיהם או ויתרו על מקומות עבודתם. ילדים לא נרשמו לבתי הספר. אבל המועקה הגדולה ביותר נבעה מהידיעה הברורה שהדחיה לא תפחית את הלחץ מצד ארצות הברית לדכא את ההתנחלות על ממשלה, אשר הפגינה בצורה כה בולטת את חולשתה, אלא אף תגביר אותה.
רק גרעין יריחו, משום שההודעה לא הגיעה אליו או משום שלא רצה לציית לה, עלה באופן עצמאי בדרך יריחו לעלות למקום ההתיישבות שלו. המתנחלים נעצרו במחסום על ידי צה"ל, ולאחר דין ודברים חריפים נעצרו כמה מהם לזמן קצר במחנה חנן.
באותו בוקר, א' של חול המועד של סוכות תשל"ח, קיבלה מזכירות גוש אמונים את ההחלטה הבאה: "מתוך אמון בראש הממשלה, שהצעתו תהווה פתח להתיישבות רבתי בחבלי יהודה ושומרון, מקבלים אנו את הצעתו, אף שרחוקה היא הן מבחינת היקפה והן במסגרתה מהתוכנית המקורית, וזאת משיקולי אחריות לאומית. הגרעינים על משפחותיהם וציודם מתרכזים החל מיום א' דחה"מ סוכות ביישובינו ביהודה ושומרון על מנת לעבור את הכשרתם במחנה עד עלייתם לישובי קבע".
גוש אמונים הסכים, ולא בלב קל, להכניס את היישובים למחנות צבא בנוסחאות שונות של אזרחים בשירות צה"ל - ובלבד שהם יעלו על הקרקע. חברי הגרעינים התלוצצו על כי הם מחתלים את תינוקיהם ב"חיתולים בצבע חאקי". בדרך זו עלו היישובים שבי שומרון, בית-אל, נווה צוף, בית חורון וקרני שומרון. בהמשך עלו על הקרקע שני גרעינים נוספים מדי חודשיים, אשר התמקמו בשלב הראשון במחנות צה"ל. כמה גרעינים אחרים יצאו לתקופת "אירוח" ביישובים קיימים. בסופו של דבר הוקמו תשעה יישובים מגרעינים אלו.
גרעין העולים מרוסיה שישב באלקנה לא הקים אז את ברקן, העיר אריאל הוקמה רק אחרי שנה בידי גרעין אחר, ושילה קמה אף היא שנה אחר-כך כמחנה ארכיאולוגי. באותה שנה קמו גם ארבע היאחזויות חדשות: סלעית, ריחן רימונים ואלמוג.
ביקור סאדאת וחורבן חבל ימית
ההתפתחויות המדיניות עמדו בניגוד משווע לתקוות גוש-אמונים מממשלת הליכוד. זה היה "המהפך" השני של שנת 1977 – המהפך המדיני.
במוצאי שבת, ט' כסלו תשל"ח, 19 בנובמבר 1977, עמד העולם משתאה למראה נשיא מצרים אנואר סאדאת מתקבל בכבוד מלכים בידי מנהיגי ישראל בנמל התעופה בן-גוריון. למחרת, במופע תיאטרלי רב רושם, נשא סאדאת בפני עם ישראל את הנאום הטוב ביותר שיכול היה לשאת בשירות התעמולה הערבית. "אדמתנו אינה יכולה להיות נושא למקח וממכר", אמר בקול צלול אל תוך הדומיה ששררה באולם. "איש מאיתנו לא יסכים לוותר אפילו על שעל אחד ממנה, ואף לא יסכים לעקרון של ויכוח או מקח וממכר לגביה. לא באתי אליכם למקום הזה כדי לבקש שתפנו את כוחותיכם מהאדמה הכבושה. הנסיגה המלאה מן האדמה הערבית שנכבשה ב-1967 היא דבר מובן מאליו שאין עליו ויכוח. ישנה אדמה ערבית שאותה כבשה ישראל בכוח מזויין, ועדיין כובשת, ועל נסיגה מלאה ממנה אנחנו עומדים בתוקף, כולל מירושלים הערבית".
סאדאת יכול היה להרשות לעצמו לדבר בביטחון כזה לאחר שידע מה שאיש במדינה עדיין לא ידע: שכל חצי האי סיני כבר מונח בכיסו. "עליכם לעזוב סופית את חלומות הפלישה, לא תעזור לכם התפשטות", הוסיף ואמר.
ביקור הנשיא סאדאת הוליד את התהליך המדיני עם מצרים, שהתייחס גם, למרבה התדהמה, לעתיד יהודה ושומרון.
באחד מימי חנוכה תשל"ח הגיעו שניים מראשי גוש אמונים, צבי סלונים וחנן פורת, לטקס הדלקת נר חנוכה שנערך על גג עיריית סאן-פרנסיסקו. במוצאי שבת, אחרי ה"טיש", שמעו השניים ברדיו שמנחם בגין עושה דרכו לארצות הברית לפגישה עם הנשיא קרטר, ובידו מפות. חשדנותו של חנן פורת התעוררה: מה פתאום מביא בגין מפות לקרטר? "אנחנו חייבים להיפגש עם בגין לפני שהוא הולך לקרטר", דחק פורת בסלונים.
סלונים, שבניגוד לפורת הבין משהו ביחסים בינלאומיים, חשב שחברו נפל מהשמיים. סדר יומו של ראש הממשלה בארצות הברית מתוכנן לפרטי פרטים. האבטחה סביבו הדוקה. איך אפשר בכלל להגיע אליו? אבל חנן פורת התעקש: "אנחנו חייבים לפגוש את בגין לפני הפגישה שלו עם קרטר".
סלונים מיהר להתקשר לאחד מחבריו, שמואל כץ, שכיהן אז במשך זמן קצר כאיש ההסברה של בגין. דבריו של כץ אישרו את חשדנותו של פורת. "אני נוסע על תקן 'כלב השמירה' על משה דיין", אמר לסלונים, "כי אני לא יודע לאן הוא יגרור את בגין. אין לי מושג מה הולך לקרות. כל מה שאני יודע שאני אהיה במטוס עם בגין".
מהיכרותו את המערכת האמריקנית, הסיק סלונים שבגין לא יגיע ישירות לוושינגטון אלא ינחת קודם בניו-יורק, ינוח שם ואז ימשיך לוושינגטון. השניים החליטו לקחת הימור, וכבר למחרת עלו על מטוס לניו-יורק. איפה יכול בגין להיות בניו-יורק? יש שם שני מלונות יוקרתיים. "בוא ניסע למלון שאני חושב שבגין יהיה שם, גראנד הוטל'", הציע סלונים לפורת, "אם נראה שם תכונה של כלי רכב, אבטחה, רחוב סגור וכו' - סימן שזה המקום".
כבר ממרחק ראו השניים שכל הרחובות סביב המלון סגורים, והבינו שבגין במקום. היה זה יום גשם סוער. השניים נכנסנו למלון רטובים עד לשד עצמותיהם. סלונים לבש מעיל שחור וחבש כובע מלחים של קציני אניות. הוא הרים את דש הצווארון כך שנראה כאיש ביטחון. ניגש עם חנן פורת לדלפק ושאל בקצרה: "באיזה קומה?"
הפקידה ענתה בלי לחשוב: "קומה 35".
סלונים: "אני צריך לדבר איתם".
הפקידה נענתה. מגייסים את מלוא חוצפתם התקשרו לחדרים של בגין, ומעבר לקו ענה יוסי בן-אהרון, שהיה אז קונסול ישראל בניו-יורק ולימים ראש לשכת ראש הממשלה בימי יצחק שמיר. "תשמע", אמר לו סלונים, "חנן ואני למטה. אנחנו חייבים לדבר עם בגין".
בן-אהרון הבין שהוא בצרות ואישר לשניים לעלות. רטובים ומלוכלכים נכנסו לחדר. בגין עוד היה בדרך משדה התעופה למלון. "מה אתם רוצים?" שאל בן-אהרון ופורת השיב: "אני חייב לדבר עם בגין לפני שהוא נכנס לקרטר".
"זה בלתי אפשרי", אמר בן-אהרון, "יש לו סדר יום עמוס מאוד".
פורת התעקש: "אנחנו מחכים לו במסדרון".
התיישבו בצד, על יד התנור, וחיכו. כעבר זמן קצר נפתחה דלת המעלית ומתוכה יצאה הפמליה מישראל, בראשם מנחם בגין ועליזה אשתו. כשראה בגין את פורת וסלונים קידם את פניהם במאור פנים: "אחי הצעירים. מה הביא אתכם עד לכאן?"
חנן פורת השיב: "באנו בשם המתנחלים. אנחנו חייבים לדבר איתך".
הפמליה נעצרה, והסתובבה לראות למה בגין מתעכב במסדרון. גם אנשי הביטחון החלו להיות קצרי רוח. בגין היה צריך להיכנס לחדר, ובמקום זאת הוא תקוע עם שני מתנחלים במסדרון.
בסוף התרצה בגין: "טוב, אפגש איתכם מחר באחת, אחרי כל הפגישות שלי, ממש לפני הנסיעה לוושינגטון".
למחרת הגיעו בשעה הקבועה. נכנסו לחדר. בגין קיבלם בחמימות, קיפל שרוולים כדי לשוות לפגישה אופי חברתי. חנן פורת לא התרשם מהמחוות של ראש הממשלה ועבר מיד למיתקפה חזיתית: מה יש לך במפות שאתה לוקח לקרטר? מה אתה הולך לעשות?
בגין השיב: "אני הולך לעשות שלום".
פורת המשיך לתקוף: "מי נתן לך רשות לסחור בארץ ישראל?"
חביבותו של בגין נעלמה, והוא התחיל להתרגז באמת: "באתם מארץ ישראל עד לכאן כדי ללמד את ראש הממשלה פרק בהלכות אהבת ארץ ישראל? אתם רוצים ללמד אותי מה לעשות בנושא ארץ ישראל?"
חנן פורת לא התרשם: "אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך הזאת. ואם לא אתה, רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר".
באוויר השתרר מתח נוראי. בגין החזיק ביד כוס תה, ולסלונים נדמה היה שעוד רגע הוא שופך עליהם את התה.
בסוף קם בגין, הוריד את השרוולים, וליווה את השניים לדלת כדי להראות שהפגישה הסתיימה. כלפי חוץ הוא המשיך להפגין חמימות, כדי שהמלווים לא ירגישו שהיה עימות, אבל הפגישה הסתיימה במתח נוראי.
כשיצאו מצאו עצמם מול צבא עיתונאים הומה וגועש. אף אחד לא ידע מה בגין עומד להציע לקרטר, והעיתונאים קיוו שאולי שני המתנחלים האלה יביאו להם מידע. אבל גם פורת וסלונים עוד לא שיערו מה מכין להם ראש הממשלה, שותפם הפוליטי בעבר.
כעבור מספר ימים יתברר: בגין הציע לקרטר ויתור ישראלי של סיפוח יהודה ושומרון, ובמקום זאת הציע אוטונומיה לפלשתינים ביהודה שומרון וחבל עזה. מנחם בגין, האיש שהתחייב להכיל את ריבונות ישראל על כל יהודה ושומרון, השמיע זמירות חדשות: "תוכנית האוטונומיה". היחסים בין גוש אמונים לממשלת בגין השתבשו בצורה חסרת תקנה.
עברה עוד חצי שנה. בבוקר יום שני, טז אלול תשל"ח, 18 בספטמבר 1978, בקע ממקלטי הרדיו קולו של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, בטקס רושם בהשתתפות סאדאת והנשיא קארטר, מבשר על הסכמי קמפ-דייויד לשלום עם מצרים.
ההסכם קבע כי ישראל תחזיר למצרים את כל סיני, תהרוס את ההתיישבות הפורחת בחבל ימית ובאופירה, ותעניק אוטונומיה מלאה לתושבים הערביים ביש"ע. החודש הזה לפני 25 שנה, ג' אייר תשמ"ב, 26 במאי 1982, השלימה מדינת ישראל את חלקה בהסכם עם השלמת הנסיגה מסיני, אחרי שהחריבה את ההתיישבות הפורחת בחבל ימית שבצפון סיני ובאופירה שבדרום סיני.
|
רשימת התגובות 
|
|
|
|
|
תוכן התגובה
|
25/04/2007 יהודי החרד על ארץ ישראל
|
לפי התגובות ניתן להבין שהשמאל מדבר על פינוי ישובים ונשאר שם. ואילו הימין וזה אמור לגבי הליכוד על כל מנהיגיו. מדברים בקנאות על ארץ ישראל השלמה ואין למסור אף פיסת אדמה מאדמתנו הקדושה. ובפועל הם מוסרים את האדמות לאוייב תמורת כלום ומחריבים את ישובינו שם. . וזה אומר מנחם בגין שפינה והחריב את ימית ונתניהו פינה תמורת כלום את חברון ויש אומרים אילו היה נשאר בשלטון ולא מובס ע``י ברק היה מוסר גם את כל ישובי חברון כולל קרית ארבע חו``ח. ואריק שרון אבי ההתישבות בארץ ישראל פינה והחריב את כל ישובי עזה. רבותי! אלו הם העובדות!!!
|
|
|
25/04/2007 יהודי מארץ ישראל
|
מנחם בגין ז``ל בעודו באופוזיציה דיבר והתלהם תמיד על אף שעל ! ועם כל הכבוד למנחם בגין כמנהיג. בעלותו לשלטון הוא לא רק שמסר את כל סני והחריב את ימית. הוא היה מוכן בהחלט ואף הצהיר בכך שהוא מוכן ומזומן ללכת על אותו הסדר ביהודה ושומרון. . וזה אומר חד וחלק! חזרה לגבולות 67.
ואומר לכם את האמת! במחשבה שנייה עדיף לנו ממשלת שמאל. . וכך הימין כאשר ישב באופוזיציה ישמור לנו על ארץ ישראל !!!
|
|
|
|
|
חירו, הליכוד דיברו גבוהה, ביצוע אפס וזה משום שאין להם רקע יהודי למרבה הצער גם יהודים שומרי תורה מוכנים להחזיר את ארץ ישראל למרות שכל שבוע הם שומעים בקריאת התורה על שייכותינו לארץ. אז מה רוצים ממנהיגי חירות והליכוד בעבר ובהווה. מסתבר שאת בגין היה אפשר ללמד אהבת ארץ ישראל מה היא.
|
|
|
|
|
נתניהו יפנה את רוב ישובי יו``ש ורמת הגולן! ואותו הנתניהו שהוא בימים אלה הנץ שבניצים יסוג לגבולות 67 תמורת כלום.
תזכורת: אריק שרון הוא היה האבא של הניצים . שלא לדבר על המנוח מנחם בגין שלא היה מוכן לזוז בס``מ אחד מסיני תמורת הסדר כל שהוא. ובמבחן התוצאה ! בגין נסוג מי כל סיני והחריב את ימית!!!
|
|
|
|
| |
|
|
זמני כניסת ויציאת השבת:
|
|
כניסה:
17:24
יציאה:
18:37
ר"ת:
19:13
כניסה:
17:23
יציאה:
18:34
ר"ת:
19:10
כניסה:
17:34
יציאה:
18:38
ר"ת:
19:14
כניסה:
17:20
יציאה:
18:33
ר"ת:
19:09
כניסה:
17:22
יציאה:
18:35
ר"ת:
19:11
כניסה:
17:23
יציאה:
18:36
ר"ת:
19:12
כניסה:
17:24
יציאה:
18:37
ר"ת:
19:13
כניסה:
17:25
יציאה:
18:38
ר"ת:
19:14
כניסה:
17:25
יציאה:
18:38
ר"ת:
19:14
כניסה:
17:23
יציאה:
18:36
ר"ת:
19:12
כניסה:
17:23
יציאה:
18:36
ר"ת:
19:12
כניסה:
17:42
יציאה:
18:38
ר"ת:
19:14
כניסה:
17:23
יציאה:
18:36
ר"ת:
19:12
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מזג אוויר
מידע יהודי
ONLINE שו"ת
אינדקס אתרים