כ' באב התש"ע / 31/07/2010
עשה מנוי להצופה
    >     מתקדם
דף הבית
חיותה דויטש
ראשי > מדורים > סופרים וספרים
יומן קריאה
13/01/2008
נחמות קמצניות
המסע לאורקולי / שי צלר
כל הדמויות בספרו של שי צלר נוגעות ללב. אצל כולן התהפכה פרוסת הלחם עם החמאה למטה, כלומר, לו רק היו מצליחות להשיג פרוסה כזו, כי רובן נלחמות על הלחם והחמאה של הקיום שלהן – פרנסה, כבוד וקצת חמימות. סיפוריו מאוכלסים נשים בודדות, אמהות לא מתפקדות, אומללות בעצמן, וייאוש גדול. שי צלר יודע לתאר את דמויותיו ואת חייהן האפורים והבוציים בכישרון רב, בדייקנות ובאכזריות, באופן מטריד עד כדי חוסר מנוחה. אבל בשלב מסויים, בערך החל מהסיפור הרביעי מתוך השמונה שבספר, חשה הקוראת שפניו השונות של הייאוש נהיות דומות מדי, גיבורי הסיפורים וקול המספר שלהם – זרם התודעה, הזיכרון והרצון שלהם – מתחילים להזכיר זה את זה, אולי פשוט כי הכל נהיה עצוב ומיואש כל כך עד שאי אפשר לשאת.
זהו ספר הביכורים של צלר, עיתונאי ב'מקור ראשון', וניתן לזהות בו קצת מחלות ילדות של ספר ראשון, כאשר התפרים חשופים יתר על המידה וההתלהבות מהגימיקים מאפילה מעט על האמת הסיפורית. בסיפור 'צימוקים' מנהלת הגיבורה – נערה צעירה – שיח פנימי בלתי פוסק עם המורה שלה לספרות כשהיא מיישמת מונחים ספרותיים על חייה העלובים, אביה הנוטש ואמה המרוכזת בעצמה. מול עובדות חייה הקשות בולטים המונחים הטכניים ('סיפור פואנטה', 'אנלוגיה', 'האנשה' ו'סגירת מעגל') ונראה כי הגיבורה הצעירה מודעת היטב (ובאופן שלא מתאים לגילה כלל וכלל) לפער ביניהם לבין הכאב האמיתי של חייה. כמוה, לרבות מהדמויות של צלר מודעות רבה למילים ולמשמעותן. הן עסוקות בקריאה מחודשת ומילולית של ביטויים ושמות חפצים באופן שמזכיר מאמר שפעם נבחנו עליו בבגרות באנגלית – "עולם הניבים הסודי שלי" – My secret World of Idiom. כאלה למשל הם הביטויים – "דמיון מודרך" ("פעם למדנו דורון ואני איך להדריך את הדמיון – היינו לוקחים אותו ביד ומובילים אותו למקום אחר ושקט") או – "סיכת בטחון" ("שעוד לא העניקה בטחון לאיש"), וכדומה. מישהי שרואיינה על ידי עיתונאית, ושמה הופיע בכתבה רק בראשי תיבות פולשת למערכת עיתון כדי לחפש את המדף שעליו שמורים "השמות והכתובות השמורים במערכת" וכך להשיב לעצמה את שמה. אבל אחרי שמסיימים ליהנות מהשנינות ומהסימבוליקה – והרבה מהן ישנן בספר, נותרת איזו ריקנות,ותחושה של התחכמות, ושוב איננו בטוחים האם זהו קולן האותנטי של הדמויות או קול הסופר, איש המילים, שהוענק להם בהשאלה.
שי צלר הוא כותב מוכשר, בעל עין, עט ולב, מה צריך יותר? מסתבר שזו אני, לא הוא. קשה לי עם ספרים שהנחמות שלהם מוגשות בקמצנות. אני זקוקה למנת הגאולה שלי.


כ' באב התש"ע
31/07/2010
זמני כניסת ויציאת השבת:
כניסה: 18:00
יציאה: 19:16
ר"ת: 19:52
ירושלים | ת"א | חיפה | ב"ש
עמדות
האקסיומה שנשברה
פרשנות / אמנון לורד
שקיעתו של הבנגוריוניזם
אורי מילשטיין
המנצח הגדול - פרץ
אשר כהן
פגיעה חמורה בצה''ל
פרשנות / חיים אסא
עדיף ברווז צולע
נדב העצני
מזג אוויר     מידע יהודי     ONLINE שו"ת     אינדקס אתרים צור קשר |אודות|פרסום