|
כ' באב התש"ע / 31/07/2010
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
| רבקה יפה שחר |
|
| ראשי > מדורים > סופרים וספרים |
|
סוד מרחף באוויר
15/06/2008
|
|
|
גיבוריה של קידר אינם נעולים בגטו אלא חיים ומתלבטים במציאות שבינו לבינה. התורה וההלכה אינן מונעות מהאדם התמודדות, אלא מסמנות לו את הטוב, ומשאירות בידיו את הבחירה והמאבק
|
|
|
|
אחד מאלף, מירה קידר, ידיעות ספרים תשס''ח
| |
עד כה הכרתי שתי דרכי התמודדות של כתיבה על דברים שהצנעה יפה להם: עיסוק גלוי ושגור במינון משתנה או התעלמות מוחלטת. הסופרת החרדית ציפורה רייזמן, למשל, הודתה כי בספרה "ציפור ישנה" היא נמנעה בכוונה מכל אזכור ורמז של הנושא פן תיגרר לחוסר צניעות, ואכן, היא הצליחה לכתוב יצירה נפלאה אבל ההעדר מורגש וחסר. קשה לו לסופר לחדור לתוך נפש גיבוריו, לדובב את מחשבותיהם ולהתעלם ממרכיב כה משמעותי בהוויה האנושית.
באה מירה קידר ובכישרון נדיר פרצה בספרה "אחד מאלף" דרך חדשה. לכל אורכו של הספר מצויה תחושה חזקה של נוכחות העולם שבין גבר לאישה, של מודעות לסכנת הניאוף, של בני זוג שמקנאים זה לזה, של בני אדם שמודעים לפיתויים, אבל תמיד על הסף. רמז ולא תיאור. מתח ולא מעשה. בהפוך על הפוך, דווקא גדרי הצניעות הגבוהים שמעמידה הסופרת בפני גיבוריה מעלים את סף הריגוש, מעצימים את נוכחות היצרים ומעניקים משמעות יתר לכל תנועה.
כשבעלה של רחל חוזר מהצבא אחרי היעדרות ממושכת, עוצרת קידר את המגע המובן מאליו באמצעות סוד טהרת המשפחה שמרחף באוויר, ויוצרת בין בני הזוג קשר אינטימי ומשיכה מגנטית מסוג מפתיע שלא נמצא עד כה בספרות הישראלית, וכוחו רב. "הדלת נפתחת ... טבלת נשמה שלי? הנהנתי. בשני זינוקים רצופים חצה את החדר... עוטף אותי בזרועותיו בעדינות געגועית, לוחש על אזני מלמולי אהבה".
כשבני הזוג לומדים תורה יחד, משתלבות כפות ידיהם, ונוצר ביניהם איחוד אינטימי בין רוח לגוף, בין קודש לחול. "הנחתי יד קלה על גב ידו, אקי הפך את כף ידו תחת ידי משלב את אצבעותיו באצבעותי ממתין לי".
אנשים דתיים משורטטים בספר ככל אדם ביחסם לקרבה גופנית, בחששותיהם מפני בגידה ובקנאתם לבן הזוג. גיבוריה של קידר אינם נעולים בגטו חד מיני, אלא חיים ומתלבטים במציאות שבינו לבינה. טועה מי שסבור שהתורה וההלכה מונעים מאדם התמודדות, הם רק מסמנים לו את הטוב, ומשאירים בידיו את הבחירה והמאבק.
הספר נכתב מנקודת מבטן האישית של שתי נשים צעירות, דתיות למדניות. מהסוג הירושלמי שכמותן הכרתי כשהגעתי ללמוד במכללה בירושלים. אני זוכרת את עצמי מגיעה לשם מרמת-אביב, הישר מבית ספר תיכון חרדי לבנות, מנסה יחד עם חברותי התל-אביביות לתהות על קנקנן של הבנות הירושלמיות שפגשנו שם ( ביניהן מירה קדר עצמה). זרות ומוזרות נראו בעינינו, ולא ידענו איך לתייג אותן. למרות שהגדרנו את עצמנו "חרדיות" לעומתן ה"מזרוחניקיות", זיהינו בהן יראת-שמים וצניעות יתרה על פנינו. מחוץ לשעות הלימודים היינו אנחנו מוטרדות בענייני אופנה ועולם הזה, ואילו הן, פניהן היו נקיות מאיפור ושיחתן נסובה אודות שיעור ששמעו אמש מפי רב באיזו ישיבה. "קוקניקיות" קראנו להן, אבל לא בדיוק הבנו את המשמעות. והנה, באיחור של שלושים שנה, אני פוגשת אותן שוב, שמחה להתוודע מקרוב לעולמן. שוב בולטת לעיני העובדה שקידר אינה מתעכבת על פריטי לבוש, תסרוקת או איפור. אינה מיידעת אותי אם פאה או מטפחת או כובע. ספר שלם על נשים בלי אף תיאור של שמלה, איבזור או תכשיט. פשטות שמסרבת להתעכב על חיצוניות מלאכותית, והעדרה היא בעצמה אמירה. נשים שורשיות ואידיאליסטיות שעולמן נטול פוזות והן משקפות בעיני את ההבדל בין תל אביב לירושלים. יותר צנועות, יותר רוחניות, יותר רציניות. ברוריה ורחל, גיבורות הספר, שתיהן אוהבות ומחשיבות לימוד תורה, מייצגות קטבים מנוגדים של איפיון נשי. ברוריה חריפת שכל, בור סוד ומעיין המתגבר, לומדת עם אביה גמרא מאז ילדותה, ומייסדת בבגרותה בית מדרש לנשים, בו היא מלמדת גמרא לצד רחלקה היפה שמלמדת תנ"ך. ברוריה רווקה אסרטיבית ועצמאית, ורחל נשית וחברותית, נשואה באהבה לתלמיד חכם מוכשר, אם לשלושה.
קדר פותחת לקורא אשנב לעולם תרבותי עלום, מאתגרת אותו בהאזנה לקולות מושתקים. החברה הישראלית אינה מבחינה בין קולות שונים בתוך החברה הדתית, בין חרדים לברסלבים, בין "חפיפניקים" לחרד"לים, בין גדיד לעצמונה. בתקופת הגירוש מגוש קטיף התגלה הניכור וחוסר יכולתה של התקשורת לעכל גוונים ולהבין את השפה. במיוחד בלטה זרותו של תת-המיגזר החרד"לי שקידר מעניקה לו בספר במה. השילוב המיוחד בין דתיות ללא פשרות וציונות שורשית, בין זהות יהודית לישראליות. לא קו תפר ולא בין לבין, אלא גם וגם. גם יראת שמים וגם תיאטרון, גם התרכזות בלימוד התורה וגם הזדהות עם שיריו של אמיר גלבוע. גם טהרת המשפחה וגם שירות בצבא, גם התעלות בשיעור "אורות" וגם התרגשות מרקפות נחבאות בנקיק הסלע, גם התנחלות בבית-אל וגם שורשים ברחביה. המורכבות המיוחדת הזו שטעונה במתחים והתמודדויות לא פשוטות נחשפת לקורא הישראלי במלוא עוצמתה ומזמינה היכרות והערכה הדדיים. בנוסף לכך, הקורא הישראלי שאינו בקי בהווית החיים הדתיים וטועה לחשוב שבעולם התורני קפאו על השמרים, מגלה עולם תוסס דינאמי ומשתנה, במיוחד לגבי מקומן של הנשים בחיי המשפחה והקהילה.
מאז ומעולם איכזבו אותי נושאות דגל הפמיניזם הישראלי בנות דמותה של שלי יחימוביץ על שאינן נותנות דעתן לפמיניזם המהפכני שמתרחש בקרב נשות המגזר הדתי-לאומי. הפמיניזם החילוני רואה בכוח הכלכלי ערך עליון ולכן החתירה לשוויון מנותבת אצלו להשוואת הכוח הכלכלי של נשים וגברים, אבל בחברה הדתית הערך העליון הינו לימוד תורה שנמצא במשך דורות בשליטה בלעדית של הגברים. נשים חרדיות שמפרנסות את משפחתן ומרוויחות יותר מבני זוגם, אינן זוכות בשל כך לקידום מעמדן. הערכות שונה באה לידי ביטוי בהתנהלותן של הנשים בחברה הדתית-לאומית, שמתעקשות ליטול חלק בכל אותם תחומי הלכה ולימוד. יש מהן לוחמניות קולניות ואחרות שמבקשות לשנות בנחת ובטבעיות. יש מהן פמיניסטיות-אידיאולוגיות ואחרות פוסט-פמיניסטיות. מירה קידר מעוררת באמצעות עיצוב אופיין השונה של דמויותיה, דיון מעניין על כוחו מטרותיו ודרכיו של פמיניזם נשי דתי. רבולוציה או אבולוציה, חיקוי המערכת הגברית או יצירה נשית מחודשת, מאבק גלוי או חתרני והאם מאבק או שיתוף פעולה. ויכוח מעניין מתעורר בין רחל לברוריה, איך יוצרים לימוד ייחודי לנשים. האם לחדש לפני שמסתגלים לשיטת המחשבה המקובלת או שמקימים תחילה דור של תלמידות-חכמות על בסיס דרך הלימוד הגברי. קידר מתייחסת אל לימוד הגמרא על ידי נשים כעובדה. היא אינה עוסקת במלחמות והתלהטות יצרים, אלא במימד האנושי הנשי שמאחורי המהפכה המתהווה מאליה כמסירה וילון ומגלה את הנעשה (אין להשיב).
נושא השידוכים/הרווקות המאוחרת/הדייטים נדון בספר מזוויות שונות. הצער והדאגה של הורי הרווקה המתבגרת וניסיונותיהם לשוחח עם בתם ול"סדר" לה פגישות, מצוקתה הכפולה של הבת הרווקה על עצמה ועל צערה של אמה בד בבד עם התעקשותה על עצמאות ומציאת בן-זוג בלי דייטים כפויים, הקונפליקט הידוע בין השתדלות לבין ביטחון בה', "ככל שבחנתי את הדבר יותר, כך נתבססה בלבי ההכרה, שאין במנהג המגונה של היכרות למטרות רציניות שום דבר שיכבד את הבריות".
אם ירצה מי לומר שרווקותה של ברוריה מוכיחה דבר על נשים שלומדות גמרא, הרי שרובן המכריע של בנות המדרשה מתארסות בצעירותן. אם חושש הקורא שעקשנותה של ברוריה להסתדר לבד תהיה בעוכריה, הנה לקראת סוף הספר נפתח פתח לסיכוי ותקווה, ואם נדמה היה לברוריה שבכוחות עצמה הצליחה, מסתבר שמאחורי הקלעים היה מי שבחש ויזם את המיפגש. כמו בחיים, אין כללים בנושא הנפיץ והרגיש הזה.
מירה קידר מצליחה בכתיבתה ליצור לעצמה קול אישי וסגנון ייחודי נועז שממציא את עצמו. שפתה עשירה ומסוגננת והיא משתעשעת בשפה העברית כבתוך שלה, ממציאה תחביר, מתעלמת מכללי פיסוק מקובלים ומחדשת מטבעות לשון בביטחון של יוצר ובעל-בית, או אולי מוטב לאמר, של משוררת. אין בה חנפנות לקורא, והיא אינה מנסה להקל עליו. כיוון שזכרתי לטובה את ספרה "רצוא ושוב", התעקשתי להתגבר על הקושי שהיה לי ברצף הקריאה, ורק בקריאה שנייה הצלחתי להתרגל לשפה, להתגבר על קשיי התחביר, לזרום ולהתענג על העושר והגיוון הלשוני. ללא ספק היותה משוררת (הוציאה לאור שני ספרי שירה) נותנת חותם בכתיבתה שדומה לעתים יותר לשירה מאשר לפרוזה.
"ירדתי לראות אם יבשה הגפן, הסתיוו הרימונים, אדום מה כתום ובוער לו שזיף-הבר כאילו אש פרצה, והתאנים ירוק צהוב חום חלודה... העיניים הלכו אחר הלב, ריח מנתה ריח נענע מה סבך; חזזית ירוקה בשקעי הסלע; קורים כעין משפך שטווה עכביש בין שיחים מתפראים".
דוגמאות של תחביר חריג, המצאות לשוניות, העדר פיסוק מקובל:
זר גדול שהלבן מולך בו שושן צחור.
מצאו-חצי חן בעיני
אקי אמר לעצמו-כמו או לחלל העולם...
בכית שאל.
ביתספר, אחרכך, ביתאל
הספר מבוסס זוגיות. גלויה ומוסווית, קוראת תגר וענווה, אוהבת וכושלת. זוגות זוגות באו אל התיבה. קדר חופרת במשמעות הזוגיות, מבררת מה עושה הזוגיות למי שנמצא בתוכה ומה מעוללת למי שכמהּ אליה. היא בוחנת את מרכיבי הקשר, את גורמי הפרידה, את הסיבות לקנאה, את היחסים בין בני הזוג ובינם לסביבתם, ומעוררת את הדמיון לגבי זוגיות שנקטעת בשיאהּ כמו אצל מאורסים שמאבדים את בן זוגם בתאונה טרגית מסתורית וממשיכים כל חייהם להתגעגע אל מושא אהבתם שנשאר לעולם צעיר ומושלם. מתחת לרובד הגלוי של העלילה רוחשים יחסים בין תאומים זהים, בין בעל לאשתו, בין חברות, בין חברותות, בין אב לבתו, בין אח לאחותו, בין איש לאשת אחיו. יקי ואקי תאומים אחים שמרגישים זה את זה מגיבים דומה וגם מקנאים זה לזה. אקי מצא תחליף באשתו אבל חושש ליחסיה עם כפילו. יקי מתוסכל לגלות שרואים בו כפילו של אחיו ומבקש לברר לעצמו זהות ייחודית, מתרחק ומתקרב. רחל מצדה מודעת לקשר בין התאומים ולהיסטוריה המשותפת שלהם, שלה אין חלק בה, וחשה אאוטסיידרית. רחל מבחינה בהתאמה הרוחנית בין אקי בעלה לברוריה, והזוגיות המושלמת הזו מושלת בדמיונה ומאיימת עליה. ברוריה ורחל זוג חברות שאופיין המנוגד משלים זה את זה, מדגיש צדדים מנוגדים וזהים, ושואף לתיקון הצד החסר בזוגיות של ברוריה. רחל אינה יכולה לחוש שלמה בלי שתושלם גם בבואתה הנגטיבית. זוגות שדומים זה לזה, כמו אקי ורחל, ולעומתם, אחרים הפכים גמורים, כמו ברוריה ויאיר שמשלימים זה את זה, ולך תדע מהו סוד האהבה. ברוריה עוברת מסע תלאות בדרך למציאת בן זוגה, מסע שמדגיש את הצדדים הדומים וההפוכים בינה לבן הזוג שאיתו היא נפגשת. רבי מאיר ובן אבויה, תמר ואלישבע. שם הספר "אחד מאלף" מבודד את האחד, מזקק אותו מתוך רבים, ועושה זאת תוך שימוש בזוגיות ככלי לבחינת יחסים והתנהגויות.
כדרכי, לפני ואחרי הקריאה מתעכבת עיני על עיצוב העטיפה. מבקשת לראות בו ערוץ לווין נוסף לתוכן. נוף ארצישראלי נאיבי, שמן על בד שציירה תושבת איתמר רונית רונצקי. צבעי אדמה תחושת מסתורין, צבעוניות לירית מעורפלת של צמחיה פראית וטבעית שאינה חדלה להתהוות. כזו היא החצר שרחל חותרת להצמיח בביתה בבית אל, שואבת השראה מחצר ההורים ברחביה, מבקשת להניח לה לצמוח באופן טבעי, יקח כמה זמן שיקח. אבולוציה ולא רבולוציה. העטיפה מזכירה את עטיפת הספר שותפי סוד, אבל בספר "אחד מאלף" הדרך מזמינה ואופטימית, הולכת ומוארת.
הספר זכה בפרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם, וכל אחד מאיתנו שכמהּ ליצירה ישראלית-יהודית שמבוססת על המקורות מוזמן להתענג על קריאתו. מומלץ לקנות ולא להסתפק בהשאלה, כי כמו בכל ספרות טובה, נחוצה קריאה שנייה ושלישית כדי לצלול אל רובדי עומק, להבחין במשמעויות חבויות, לאבחן דקויות ביחסים בין אישיים, לקלוט את הסמליות בשמות הגיבורים, ולהגיע למיצוי והנאה מהסוג הנדיר שמזמן לנו רק ספר אחד מאלף.
|
רשימת התגובות  
|
|
|
|
|
תוכן התגובה
|
|
22/06/2008 שלומית
|
אהבתי את הביקורת ספר מאד יפה ומומלץ
|
|
|
|
| |
|
|
זמני כניסת ויציאת השבת:
|
|
כניסה:
18:01
יציאה:
19:16
ר"ת:
19:52
כניסה:
17:57
יציאה:
19:12
ר"ת:
19:48
כניסה:
18:12
יציאה:
19:19
ר"ת:
19:55
כניסה:
17:57
יציאה:
19:13
ר"ת:
19:49
כניסה:
17:59
יציאה:
19:15
ר"ת:
19:51
כניסה:
18:00
יציאה:
19:16
ר"ת:
19:52
כניסה:
18:01
יציאה:
19:17
ר"ת:
19:53
כניסה:
18:02
יציאה:
19:19
ר"ת:
19:55
כניסה:
18:02
יציאה:
19:18
ר"ת:
19:54
כניסה:
18:01
יציאה:
19:18
ר"ת:
19:54
כניסה:
18:00
יציאה:
19:16
ר"ת:
19:52
כניסה:
18:19
יציאה:
19:18
ר"ת:
19:54
כניסה:
18:01
יציאה:
19:17
ר"ת:
19:53
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|