כ' באב התש"ע / 31/07/2010
עשה מנוי להצופה
    >     מתקדם
דף הבית
חיותה דויטש
ראשי > מדורים > סופרים וספרים
יומן קריאה: חלומות מתגשמים, או לא
13/07/2008
הספר או השרביט
הקוראת המלכותית, אלן בנט, ידיעות ספרים תשס''ח
כשמלכת אנגליה נקלעת במקרה לספריה הניידת, משתנים חייה. קודם לכן לא אהבה ספרים, קראה רק מה שהיתה חייבת. לא היו לה גם תחביבים, כמובן, כי "תחביבים מחייבים העדפות, ומהעדפות יש להמנע". תפקידה היה "להביע עניין", לא להתעניין ממש. מאותו יום רביעי שבו מצאה עצמה נכנסת למכונית הספריה הניידת, מצאה עצמה המלכה מגלה את אהבת הקריאה, וזו, איך אפשר שלא, החלה אט אט לחולל שינויים בנפשה ובסדר העדיפויות שלה. "הקוראת המלכותית" הוא ספר בריטי קטן מידות ושנון – ספר סאטירי, למעשה – על הפער בין אדם לבין התפקיד שהוא ממלא, על הסכנה שבטשטוש הפער הזה. על הקריאה כמחסום בפני רובוטיות, מכאניות ואטימות. על החיים ועל הפוליטיקה. הספר נכתב בהומור בריטי, ויש להניח שהקורא שאינו בריטי יחמיץ לא מעט שנינויות ורמיזות פוליטיות ותרבויות מקומיות. מה שאי אפשר להחמיץ בשום אופן, הוא אותו הומור יבש, מאופק וחריף, מלווה בחכמת האנדרסטייטמנט, שהוציא שם טוב כל כך לכותבים הבריטים באשר הם.

אבק של גיר נושר מהלוח
המורה, פרנק מק'קורט, הוצאת מטר, תשס"ח

האב פונה אל הכיתה: המורה הזה בא לפה בשביל ללמד אותכם, ילדים. אתם לא שומעים בקול המורה, אתם לא גומרים בֵּצֶפר. אתם לא גומרים בצפר אתם גומרים ברציפים באיזה עבודה בלי עתיד. ... אתם מבינים מה שאני אומר לכם?
בדרכו החוצה הוא טורק את הדלת חזק כל כך, עד שאבק של גיר נושר מהלוח והחלונות משקשקים. בכיתה משתררת דממה קרה ועוינת שאומרת: אנחנו יודעים שאתה טלפנת לאבא של אוגי. אנחנו לא אוהבים מורים שמטלפנים להורים.

מעשה במורה באמריקה שחשקה נפשו להיות סופר. בגיל ששים ושש כתב את זיכרונותיו מילדותו שבאירלנד ופרסמם בספר שנקרא "האפר של אנג'לה". הספר הפך לרב מכר וזכה בפרסים רבים. ראה המורה כי טוב, פרסם ספר נוסף על שנותיו הראשונות כמהגר בניו יורק, ולאחרונה פרסם את ספרו השלישי במספר – 'המורה', שבו הוא מתאר את שלושים השנים שבהם עבד כמורה בניו יורק. לכאורה שייך הספר לז'אנר המורה המיוחד שמצליח היכן שרבים וטובים נכשלו. כמו 'היה שלום מר פיפס', ואחרים. זהו ז'אנר שבו נוצרו בעיקר סרטים רבים. אלא שמבחינה זו הספר יוצא דופן. אמנם גם בו מופיעים תלמידים סובלים ובעלי קשיים מסוגים שונים וגם פה משתמש המורה בטכסיסים ובטכניקות ייחודיות כדי ללמד אותם, אבל בסופו של דבר, זהו ספר אוטוביוגרפי, שבמרכזו לא התלמידים וקשייהם, אלא המורה עצמו וקשייו שלו.
כישלון חרוץ – כך הגדיר מק'קורט את עצמו אחרי שפוטר מעבודתו על ידי מנהל שלא אהב חריגות:
חיפשתי את מקומי בעולם, נעשיתי ממלא מקום זמני שנודד מבית ספר לבית ספר, תיכונם הזעיקו אותי לעבודה בהתראה של יום להחליף מורים חולים. ... נתנו לי כיתות באנגלית ובכל מקצוע אחר שנדרש בו מורה: ביולגויה אמנות, פיזיקה, הסטוריה מתמטיקה. מורים מחליפים כמוני ריחפו אי שם בשולי המציאות. מדי יום נשאלתי, ומי אתה היום?
הספר מסתיים בהחלטתו של המורה לכתוב, לבחור בקריירה של סופר אחרי שלושים שנות יגיעה בשדה החינוך הציבורי האמריקאי. ההחלטה מצטיירת כניצחון, כגאולה. לא התלמידים הם שנגאלים, בסופו של ספר, כדרכם של ספרים מסוג "היה שלום, מר פיפס" אלא המורה שלהם הוא הנגאל. הספר הוא "הכרת תודה מתחייבת למורים באשר הם" – כך נאמר על הכריכה. כלומר, לכל אלה שנאלצו להשאר בתפקיד כפוי הטובה והמפרך הזה ולא הצליחו להפוך לסופרים, כמוהו.


אליפלט שכזה
מוטי, אסף שור, הוצאת בבל תשס"ח
מוטי הוא בעל חלומות, ביישן ותמים. אחד שלא יודע להגיד 'לא', קצת שלומיאל, רגיש ומופנם. שני דברים יקרים לו למוטי בעולמו: הכלבה שלו, ובת השכן שאותה הוא מעריץ בסתר וטווה אודותיה חלומות רכים. הוא מספר לעצמו סיפורים ואפיזודות אמיתיות בפרטי פרטים על חייהם המשותפים לעתיד, העובדה שהוא טרם החליף איתה ולו מילה אחת, ושהיא עדיין ילדה צעירה, לא משנה דבר, ולא מפריעה לו לרקום את סיפוריו היפהפיים והעדינים. דמות משמעותית נוספת בחייו של מוטי הוא מנחם – היחידי שאיתו יש למוטי קשרים חברתיים מסוג כלשהו. אלא שמנחם הוא טיפוס גס ואטום. "מוטי אהב את מנחם כמו אח, כלומר – בעל כרחו" – מתאר הספר את מערכת היחסים בין השניים. לקורא ברור כשמש שמהמפגש בין השניים – טוב לא יכול לצאת. מנחם ינצל את מסירותו וטוב ליבו של ידידו, ומשם העניינים רק ילכו וידרדרו. על אף העובדה שהספר הולך בכיוון די צפוי מראש, ולמרות העצב הסתום המלווה את קריאתו הקריאה בו מענגת בעיקר בגלל הדרך שבה משתמש אסף שור בשפה כשהוא נכנס לתודעתו של מוטי. השלומיאליות החיצונית שלו מכסה על עולם פנימי עשיר של מילים. מוטי חי בעתיד שאותו הוא מתאר בפרטי פרטים קסומים, שיופיים בולט שבעתיים נוכח העליבות והאומללות של חייו הנוכחיים. אין זה עולם לחולמים, אומר לנו הספר הזה, אבל זה לא עושה את החלומות ליפים פחות. מוטי הוא "אליפלט" ספרותי, מהשיר הידוע על אליפלט שמשמיעים בכל יום זיכרון. סופו – שונה, עצוב לא פחות אבל פתוח לאפשרויות.


כ' באב התש"ע
31/07/2010
זמני כניסת ויציאת השבת:
כניסה: 18:00
יציאה: 19:16
ר"ת: 19:52
ירושלים | ת"א | חיפה | ב"ש
עמדות
האקסיומה שנשברה
פרשנות / אמנון לורד
שקיעתו של הבנגוריוניזם
אורי מילשטיין
המנצח הגדול - פרץ
אשר כהן
פגיעה חמורה בצה''ל
פרשנות / חיים אסא
עדיף ברווז צולע
נדב העצני
מזג אוויר     מידע יהודי     ONLINE שו"ת     אינדקס אתרים צור קשר |אודות|פרסום