בילדותי ידעתי כי "אסור לקטוף פרח מוגן" ו"אין להרעיש בין שתיים לארבע", היום מול ה"אסור" וה"אין" עומדת טענת "זכותי!", שיח הערכים הפנה מקומו לשיח זכויות-חוקים. בכדי לעצב את החברה בישראל, כחברה יהודית דמוקרטית, ובכדי לקבוע את סדר היום הציבורי עלינו לפעול בתחום המשפט.
ביום השני להתנתקות כתב דן מרגלית: "ההחלטה לפנות את גוש קטיף חוקית. כל בתי המשפט בישראל ובהאג, ואפילו סנהדרין שבשמים, היו מאשרים את חוקיות הצעד, שממנו נובעת שלילת הסרבנות בשורות צה"ל. אבל היא היתה מגונה, טבולה עד צוואר בשחיתות ציבורית ואנטי-דמוקרטית". דברים מקוממים אלו, שבים ומדגישים העובדה כי הדיון הפילוסופי בדבר שאלת חוקיות חוק הפגום מבחינה מוסרית, אינו מוכרע במדינת ישראל במסגרת דיון ציבורי אלא על ידי בית המשפט.
כולם יודעים שחוק אינו צדק, המשכילים יודעים שבמדינת ישראל- משפט אינו חוק. בשל הפער בין צדק לחוק נוטלת לעיתים מערכת המשפט זכות לעצמה לשנות ולתקן חוק, הדבר נעשה בדרך של פרשנות, ובדרך של הכנסת מונחים עמומים כ"תום לב". כך נוצרת, ה"חקיקה השיפוטית".
על פי הקו שמנחיל בית המשפט העליון בישראל, הרשות השופטת הינה גם רשות מחוקקת. ל"חקיקה שיפוטית", מונח שאינו מביא עוד להרמת גבה, עדיפות על חקיקה רגילה, ההליך קל ומהיר יותר- אין צורך באישור ועדת שרים, בדיון באחת מועדות הכנסת, בקריאה ראשונה שניה ושלישית והכי חשוב אין צורך ברוב, ואין ביקורת. (יתרונה גם בהיותה בעלת תכולה רטרואקטיבית- תיקון חוק יחול רק מיום התיקון והלאה, בעוד חקיקה בדרך של פרשנות חוק קיים מבטיחה תחולה מיום החיקוק הקיים.)
מעבר להיותה מחוקקת הרי שמערכת המשפט אף מעצבת את החברה על ידי קביעת הנורמה המוסרית הרצויה. הרף הנדרש מהתובעים ונתבעים הבאים שערי בית המשפט הוא הקובע את הרף שמציגה החברה כהתנהגות מוסרית ראויה- ובכך מעצבת ולא רק משקפת, מערכת המשפט את החברה בישראל.
העולה מכל דלעיל הוא ששלטון החוק במדינת ישראל משמעו, שהשלטון כולו בידי מערכת החוק. אך בעוד, הרשות השופטת יושבת כועדת ביקורת על חוקי הכנסת – מאזנת ובולמת, מי מבקר את המבקר? ומי קובע מהו צדק?
מערכת החוקים היהודית- ההלכה באה לעצב פני החברה, קובעת ומנחילה ערכים מוסריים. קולו של המשפט העברי היום למרות מאמצי נציגיה במשרד המשפטים ולמרות חוק יסודות המשפט המפנה ל"מורשת ישראל" כמקור מחייב, אינו נשמע במסדרונות בית המשפט.
קולו של המוסר היהודי כמעט ואינו נשמע אף במערכת בתי הדין הרבניים- נציגת ההלכה במערכת החוק במדינת ישראל. צר לי לציין, כי ברוב רובם של פסקי הדין הרבניים, חסרה אמירה של גינוי מוסרי לתופעות פסולות. בפסיקת ביה"ד בשאלה האם האלימות המשפחתית מגיעה לכלל עילת גירושין, נעלם הגינוי המוסרי לאלימות, ופסיקת ביה"ד כי התמכרות להימורים ולסמים אינה עילה לגרושין, ללא כל אמירה של גינוי מוסרי, מועבר מסר סלחני לתופעות אלו.
לחברה הדתית נושאת דגל ההלכה היהודית אמירה מוסרית ערכית בכל תחום, זה הזמן להשמיעו. זהו האתגר הבא! צו השעה נוכחות מהותית וכמותית בכל מערכות המשפט במשרד המשפטים, בבתי הדין לעבודה, בבתי המשפט למשפחה, בבתי הדין הרבניים, בבית משפט שלום, מחוזי, ובביהמ"ש העליון, כמייצגים וכשופטים נושאי קול המשפט העברי והמוסר היהודי. עיצוב זהותה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית מחייב נשיאת דגל זה, ועל ידי כך יקויים "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
עו"ד בת שבע שרמן היא יו"ר יד לאשה