לרגל חגיגות 60 שנה למדינת ישראל, החליטו המשרד לתרבות, והוועדה לחגיגות הששים, להציג את הישגיהם של אמני ישראל גם בתחום האמנות הפלסטית (ציור, פיסול, צילום מיצג וכד'). וועדת היגוי החליטה ליזום שש תערוכות לפי העשורים השונים, מאז היווסדה של מדינת ישראל (1948 – 2008).
ששה מוזיאונים שותפו במיזם האמנותי: מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון תל-אביב, מוזיאון חיפה, מוזיאון הרצליה, המשכן לאמנות בעין חרוד ומוזיאון מונארט באשדוד.
התערוכות בירושלים ובהרצליה התקיימו והסתיימו.
המשכן לאמנות בעין חרוד מציג בימים אלה תצוגה מקיפה של ציור ופיסול מהעשור הראשון לקיומה של המדינה.
אקדים ואומר, ביקרתי ברוב התצוגות, ומחלקן התאכזבתי עד מאד. כשאוצר תערוכה מערב דעות פוליטיות, כשהתצוגה הופכת למופע של צילום ומיצגים כדומיננטיים לתקופה גם אם העובדות ההיסטוריות שונות, זהו עיוות של האמת האמנותית של התקופה המוצגת.
התערוכה במשכן לאמנות בעין חרוד שונה לחלוטין. הביקור בה גרם לי להנאה רבה עד מאד. אוצרי התערוכה, מנהלת המשכן גליה בר-אור, וחוקר ההיסטוריה של אמנות ישראל ד"ר גדעון עפרת, יצרו תערוכה מעניינת מרתקת ובעיקר מייצגת את היוצרים בעשור הראשון להקמת המדינה. (להזכירכם האמנות הארץ-ישראלית החלה עם הקמת "בצלאל" ב-1906) להבנתי ריבוי היצירות בתצוגה, הוא הרצון לתת ביטוי למגמות האמנותיות שנוצרו באותם שנים. אמנים שציירו ופיסלו בהשפעת מלחמת השחרור (ודי אם אציין שכמה מהידועים שבהם שכלו את יקיריהם במלחמה), ותחילת העלייה המסיבית. בשנות החמישים בלטה קבוצת ה"ריאליזם הסוציאליסטי" שהגיבה ביצירותיה לקורה בחברה הישראלית, כדוגמת המעברות, שביתות הפועלים ועוד.
צר הדף מלהכיל את מגוון היצירות והאמנים המוצגים בתערוכה, אציין כמה מהאובייקטים שגרמו לי הנאה ייחודית.
תצוגה מקיפה נפלאה ומעניינת של מיטב יצירות הפיסול. יצירותיהם של הפסלים כדוגמת: יחיאל שמי, דב פייגין, יצחק דנציגר, יגאל תומרקין, קוסו אלול בפסלו הנהדר "חנה מתפללת", צבי אלדובי ועוד ועוד, בתצוגה שלא נראתה כמוה באיכות ובריכוז כה מעניין. הצגת ציורים של אמנים שהמוזיאונים והגלריות נוטים ל"שוכחם" כדוגמת: חגית לאלו, לואיזאדה, משה טמיר, גרשון קניספל "קבוצת יעד" (לואיז, בצלאל וזהרה שץ), צבי גל ועוד.
מחווה ייחודית לאמנים מהתנועה הקיבוצית (המקום "מחייב") יוצרים כמו: אורי רייזמן, יחזקאל קמחי, ליאו רוט, שרגא וייל, רודה ריילינגר, שלמה מאיר, דוד גלעדי, קופפרמן וכו' וכו'
כמה מחברי קהילתי, אוהבי אמנות, שוכנעו מדיווחי בע"פ, נסעו לעין חרוד, והודו לי על חוויתם.
התערוכה במשכן לאמנות הנה תיעוד היסטורי מחד, וחגיגה אמנותית מאידך.
אני מתחייב בפני קוראי! כי המאמץ הכרוך בנסיעה למשכן לאמנות בעין חרוד, כדאי ומהנה עד למאד.