לפני כמה חודשים הזדמנה אחת התלמידות במדרשת עין הנצי"ב לנסיעה עם ראש המדרשה, הרב אלי כאהן זצ"ל, והר"מ אסי בלנק. התלמידה הנרגשת, שלא ידעה מה בדיוק לומר או לעשות בנוכחות שני הרבנים, נדהמה כשהשניים החלו לדון בסוגיה האם כדאי לשים בזמן הנסיעה דיסק של שירים יפים או דיסק עם מערכונים של הגשש החיוור. לאחר כמה דקות של פלפול, פסקו כי יש לשמוע את הגשש החיוור. התלמידה המופתעת סיפרה כי תוך כדי הנסיעה, "הרב אלי פתח את המחשב והתחיל להשיב תשובות הלכתיות לפונים אליו. בו בזמן הוא גם שוחח עם הרב אסי על השאלות ועל הדרך להשיב עליהן, וכל זאת מתוך חיוך וצחוק, כשברקע הבדיחות של הגששים. הייתי פשוט מוקסמת".
הרב אסי בלנק, שזוכר היטב את הנסיעה הזאת, מספר שגם בכך אפשר לראות את צניעותו ושיעור קומתו של הרב אלי, שהלך לעולמו לפני חודש בדיוק ממחלה קשה. "הוא באמת היה אדם צנוע, נטול פוזה לחלוטין ברמות קיצוניות. לכן לא היתה לו בעיה לשמוע את 'הגשש החיוור' בנוכחות תלמידה. לא היתה לו שום סיבה לעשות רושם על אף אחד. הוא לא האמין שרב אמור להיות קדוש מעונה או קדוש בכלל, שעושה את עצמו כאילו הוא לא מכיר את העולם מסביבו. יהודי שמכר ספרים למדרשה תמיד כעס עליו שהוא לא עושה לעצמו יחסי ציבור. הרב אלי באמת היה תלמיד חכם, לא כביטוי, אלא ממש בפועל. הרב עמיטל אמר לאחרונה שיש ראשי ישיבה שלא יכולים להעביר שיעור כללי. הרב אלי היה מאלה שכן ידעו להעביר. הוא היה גדול בתורה, איש חסד וטוב לב. איש שלא פעם הדהים את כולנו במעשי החסד המופלאים שלו. אין הרבה אנשים כאלה".
במותו, כמו בחייו, הרב אלי הלך לעולמו ללא רעש תקשורתי וכותרות גדולות, בשקט ובצנעה. בשעה שכל עצרת תפילה זוכה לכותרות ראשיות, סיפור חייו ומותו של הרב ד"ר אלי כאהן, שעמד מאחורי מהפכת הנשים הגדולה של דורנו, נדחק מעט לצד.
החברה הדתית שהולכת ומקצינה ימינה, התקשתה לקבל ולהעריך את הרב שאחז בדעות מתונות. בימים שבהם בורות הופכת לערך, רב שעשה דוקטורט באוניברסיטת "סורבון" נתפס כעוף מעט מוזר. בחברה הישראלית והדתית, שבה אנשים צעקניים וכוחניים זוכים לבכורה, הרב אלי - שהיה עדין נפש ונעים הליכות - נדחק מעט לצד. השילוב של תלמיד חכם, איש הקיבוץ הדתי, דוקטור ורב שמרבית תלמידיו הן בעצם נשים, היווה דבר שלחברה הדתית היה קשה לקבל ולהעריך.
"אצל הרב אלי, לכל בת היה מקום המתאים לה, מקום הקשוב כל-כך לצרכיה. הוא היווה זרז חשוב במהפכת הנשים הגדולה בחברה הדתית", אומרת רחל קרן, מורה בכירה ור"מית במדרשת עין הנצי"ב ויו"ר ארגון "קולך". "איך ציטטה אחת הבוגרות את מה שאמר לה הרב אלי בשעת ראיון הקבלה: 'אני לא בודק אם את מתאימה למדרשה, אלא האם המדרשה מתאימה לך'. אני חושבת שהייחוד והיכולת לתת לכל אחת את הנתיב שלה היה ייחודו וגדולתו. הוא היה ללא ספק בין פורצי הדרך בתחום הלמדני. הוא יצר דור אמיתי של לומדות תורה.
"כמובן שאין לאף אחד מונופול על מהלכים בעם ישראל, אבל הוא היה בין המהפכנים הגדולים. לפני זמן מה עמדתי באולם קבלת הפנים בשדה התעופה וחיכיתי לבנות שהגיעו מחו"ל למדרשה. כדי שיזהו אותי הנפתי שלט 'מדרשת עין הנצי"ב'. ניגש אלי אדם ואמר לי: 'אני ממש אוהב את המקום הזה'. והוא הסביר לי: 'לפני כשמונה שנים הייתי עם משלחת של מנהלי מרכזים קהילתיים מארצות הברית בארץ, ובמסגרת סיור הגענו למדרשה. שמעתי שם שיעור מפי הרב אלי כאהן. שיעור כזה לא שמעתי אף פעם! מאז אני לוקח איתי את השיעור הזה לכל מקום'".

הניגון של הרב אלי
מדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב הוקמה בשנת תשמ"ו (1986) ביוזמת בנות שחפצו בלימוד תורה ובהעמקת אמונתן. המדרשה פעלה במתכונת לימודים דומה לזו של תלמידי ישיבות ההסדר בעת שהותם בישיבה ובהמשך אף ייסדה מסלול מיוחד המשלב לימודים במדרשה עם שירות צבאי מלא. עין הנצי"ב היתה בתחילת דרכה אחת המדרשות היחידות שפעלו בארץ, אחות למדרשת לינדנבאום (המוכרת יותר בשם "ברוריה") שהוקמה מספר שנים קודם לכן.
בימים בהם הוקמה המדרשה, היא נתפסה כדבר משונה, כמעט חתרני. באותם ימים לא היה מקובל כלל שנשים לומדות תורה ועוד פחות היה מקובל להקדיש ללימוד כזה שנה או יותר מהחיים, על חשבון לימודים גבוהים או הקמת משפחה. בשנים הראשונות לקיומה התנגדו הורים ומחנכים רבים להליכה למדרשה כזו בשל החשש מכך "שהבת תבזבז שנים יקרות מחייה".
עין הנצי"ב דגלה מיום הקמתה בקו החינוכי של הקיבוץ הדתי והר"מים (גם הר"מיות) שלימדו בה, הגיעו בדרך כלל ממוסדות הלימוד הקיבוציים או מישיבת אלון שבות שבגוש עציון. כשרצו ללגלג על המדרשה, כינו אותה "האוניברסיטה" – על שום הלימוד השכלתני שהתקיים בה.
הרב אלי כאהן זצ"ל, איש "הגוש" ותלמידם המובהק של הרבנים עמיטל וליכטנשטיין, עמד בראש המדרשה רוב שנותיה והוביל את הקו החינוכי שלה. הוא הסכים לקבל לבית המדרש כמעט כל בחורה שביקשה ללמוד. גם אם היא לבשה מכנסיים וגם אם ביקשה לשרת בצבא.
"כשבאתי לבדוק את המדרשה, נכנסתי לשיעור של הרב אלי. הבנות ישבו והקשיבו ורשמו במחברות ופתאום הוא אמר – אל תסכימו איתי, תתווכחו, תגידו שאני טועה, אל תקבלו דבר!", מספרת אחת מבוגרות המדרשה, "הופתעתי מאוד. אף פעם לא ראיתי מורה שאיננו מתמלא סיפוק כשכולן בולעות בצמא את דבריו. הרב אלי רצה אחרת. בגלל השיעור הזה לא בדקתי אף מדרשה אחרת. פשוט באתי לשם מיד".
"בתקופה מסוימת הרב אלי חדל להגיע לטישים בשבתות ולנו זה היה מאד חסר, כי עד כמה שהוא היה שכלתני בשעת הלימוד, בטיש הוא "תפס" את תפקיד האדמו"ר והוביל את השירה. אגב, פעם הוא לימד אותנו ניגון וגרם לנו לשיר אותו במשך 20 דקות רצופות ומאז הוא מכונה אצלנו "הניגון של הרב אלי". ניגשנו אליו ושאלנו למה הוא לא מגיע יותר לטישים ושהוא מאד חסר לנו. תשובתו היתה – אני לא רוצה לגזול מהמקום של הרמ"ים. כמות הידע שלו היתה עצומה וכל פעם מחדש הופתענו עד כמה, כי הוא ממש השתדל שזה לא יהיה ניכר. כך הוא תמיד היה אומר 'הזיכרון שלי הוא לא משהו, ולכן כשאני מצטט לכן מקום ואומר מאיפה הוא, תמיד תבדקו גם דף לפני ודף אחרי'".

כגודל הפתיחות, גודל המהפכה
הרב ד"ר אלי כאהן זצ"ל נולד בצרפת בשנת 1955. הוא למד בישיבת ''עץ חיים'' בצרפת ובישיבת ''הר עציון'' שבאלון שבות. מתלמידיו המובהקים של הרב עמיטל יבדל"א. לאחר מכן פנה ללמוד במכון הרי פישל ובכולל האידרא. הוא הוסמך לרבנות על-ידי הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, יצא פעמיים לשליחות בפריס במסגרת תנועת בני עקיבא העולמית, ופעם אחת לשליחות כמנהל המחלקה התורנית של הסוכנות היהודית בצרפת. שימש כמורה בבית הספר שק''ד בשדה אליהו, וכיהן כרב קיבוץ עין הנצי''ב בשנים תשנ''ו עד תש''ס. את הדוקטורט שלו קיבל מאוניברסיטת "סורבון" בפריס. הרב כאהן, שהקים את מדרשת עין הנצי"ב בשנת תשמ"ו, עמד בראשה עד לשנת תשס"ה, עת הוחלף בשל מחלתו. בעברו ריכז עם רעייתו, דבורה, את אולפן הגיור של הקיבוץ. לשניים חמישה ילדים - טליה, עמיחי, נעם, כנרת וענאל.
בדרך כלל רבנים מותירים אחריהם אלפי תלמידים. נדמה שהרב אלי ייחד את עצמו גם בכך משאר הרבנים, מאחר והותיר אחריו עשרות אלפי תלמידות, שגמעו בצמא את תורתו והיווה להן השראה ומעין מצפון ערכי ומוסרי שלא ישכחו לעולם. "הרב אלי הבין שאדם לומד תורה ממקום שבו ליבו חפץ. הוא הצליח להאהיב את התורה על התלמידות ובאמת הגיע לנקודה הזו", מרחיבה רחל קרן, "אחד הדברים שמאפיינים את המדרשה, למשל, הוא תפילה. הרב אלי ניסה להפוך את התפילות למשהו יותר חוויתי, שאחד השיאים שלהם היה התארגנות של תפילה לנשים. לפני ארבע שנים ייסד הרב אלי את תפילת יום הכיפורים של תלמידות המדרשה, חוויה דתית המעמידה אותן במקום של תפילה שלא ידעו כמותה קודם לכן. אני נזכרת שבקיץ אחד הוא אמר לי שהוא רוצה לשבור את הקיר ולהרחיב את בית המדרש. כשתמהתי לשם מה, אמר לי: 'צריך שיהיה עוד מקום כי יהיו עוד הרבה בנות בבית המדרש'. וכך ביחס ליום כיפור – צריך להזמין את כולן ומקום בוודאי יהיה לכולן. שבירת הקירות, המסגרות הקפואות, הכללים הקבועים והרחבת המקום המאפשר לכולן ולכל אחת ואחת להגיע למדרשה, להיות בה ולמצוא בה את מקומה, הוא מהות המדרשה בהנהגתו של הרב אלי".
בנעוריו היה הרב אביה הכהן, כיום מנהל המדרשה, שובב לא קטן. כדי להשיבו למוטב הוריו ביקשו שאחד התלמידים בישיבת הר עציון ילמד איתו, ואולי ינסה להשיבו לדרך התורה. הרב אלי התנדב לעזור לנער הזועם, ומאז ועד יום מותו הצטלבו יחד דרכיהם פעמים רבות. "הוא צלצל אלי בפסח האחרון כשכבר היה חולה", מספר הרב אביה, "אמר לי 'אני חולה ואני רוצה שתחליף אותי'. זה מאוד ריגש אותי. ממש מעגל נסגר עבורי.
"הנקודה הכי משמעותית עבורי כשאני חושב על הרב אלי, זו העובדה שהוא באמת האמין שהתורה יכולה לקדם כל אחד. לרב אלי עצמו היתה עוצמה אדירה של תורה בלי לשפוט ובלי להתנשא על איש. תלמידות כעסו עליו שהוא לא אמר להן מה לעשות. הוא לא הטיף ולא היה ברור תמיד מה הוא רוצה, אבל לפעמים שתיקה שווה יותר מכל דיבור. הוא גם קיבל כל תלמידה כמו שהיא. בית מדרש פתוח, זו היתה מטרתו וזו היתה העוצמה האדירה שלו. משנתו החינוכית החזיקה שני דברים סותרים לכאורה – מצד אחד ההלכה ומצד שני פתיחות. לדעתי, כגודל הפתיחות כך גודל המהפכה".
ש. למה בעצם הרב אלי לא זכה לפופולאריות רבה בציבור הדתי, לה הוא היה ראוי?
"תראה, אפילו זקן שמסמל רבנים ומכובדות לא היה לו. הוא לא ראה בסימנים חיצוניים משהו חשוב", אומר הרב בלנק, "הוא גם לא היה ימני, וזה גם לא תרם לפופולאריות שלו בחברה הדתית שהיא מאוד ימנית. וכאילו להוסיף חטא על פשע, הוא אף עסק בפיוס בין דתי. אבל אני לא חושב שהוא חיפש להיות פופלארי".
"עולמו התרבותי הוא גם הציונות שלו. תזכור שהוא עלה לארץ מאירופה ולא מאס בתרבותה", אומרת קרן, "הוא העריך אותה מאוד, ובשיח הרוחני העמוק שלו היה מקום לכל דבר שהוא מתרבות אחרת. גם בקידום שיח בין דתי הוא הצטיין, כי ידע לדבר עם אימאמים מוסלמיים וגם נוצריים, ידע למצוא שיח דתי עמם, וכל זה מתוך עמדה של איש הלכה מובהק ומבלי להתפשר על עקרונותיו".
"לא היתה לו בעיה להיות שותף בקבוצת אנשי דת מכל הדתות, ואפילו להביא אלינו למדרשה כמרים ואנשי דת מוסלמיים", אומרת בוגרת מדרשה, "אבל יחד עם זאת, לפסוק חד-משמעית שאסור להיכנס לכנסיות".
בוגרת אחרת מוסיפה ש"אחד הדברים שמאד בלטו אצל הרב אלי זאת היכולת, מצד אחד, להיות מאוד פתוח ולשאול את כל השאלות ואפילו להתריס, ומצד שני, להיות מחויב במאה אחוז להלכה. אני חושבת שאחד השיעורים הכי זכורים לגרעין שלנו היה השיעור על כיסוי ראש. בשיעור הוא הוכיח לנו שבעצם אין סיבה לקיום הלכה זו (או בעצם אין סיבה הנראית לעין), אך סיום השיעור העלה שיש חובה ללכת עם כיסוי ראש כי זו ההלכה. בשיחות מאוחרות יותר נודע לי שיש בנות שבעקבות השיעור הזה החליטו ללכת עם כיסוי ראש".

הכלה מביאה את הרב שלה

חודש בלבד חלף מאז פטירתו והכאב על הסתלקותו בטרם עת של רב ואדם גדול ששירת חייו באמצע נפסקה, לא מניח לחבריו הרבים, לתלמידותיו וכמובן לבני משפחתו. "אנחנו כואבים את חסרונה של תורתו העמוקה והרחבה", אומר הרב אסי, "תורה שקנה בהתמדה ובמסירות. תורה שהיתה, כפי שהתבטא פעם, אשת חיקו. תורה שהתפרסה על כל תחומי החיים, מהלכה למעשה ועד הנהגה ציבורית, מאגדה ועד חסידות. תורה שהיא מצד אחד הוד אשר הלביש ה' על חכמיו, ומאפשרת גם להלביש הוד זה על כל אחד ואחד מישראל. אני כבר היום מרגיש בחסרונו העצום, מחכה לראות אותו שוב פעם מחייך כמו פעם. הכאב פשוט אינסופי".
אחרי פטירתו של הרב אלי סיפרו התלמידות זיכרונות, חוויות וקטעים מרגשים. בנות רבות שהרב אלי ערך את חופתן סיפרו על חוויית המפגש איתו לפני החופה, שהפכה את האירוע מטקס פורמלי ויבש לטקס רב משמעות ומרגש, שלא הותיר עין יבשה בקהל. רבות מהן סיפרו על ההיכרות עם בן זוגן, על ההכנה היסודית של כל פרט ופרט, על הרשימה המפורטת שהכין עבורם כדי להתכונן לכל פרט בחופה וכו', כשהמשפט החוזר היה: "איזה מזל היה לי שלבן זוגי לא היה 'הרב שלו'. כך יכולתי להביא את הרב שלי!"
"בחתונה שלי היה קהל חילוני גדול. לאחר החתונה באו כל האורחים ואמרו – אף פעם לא הקשבנו לחופה ולא חשבנו שיש בה משמעות, אבל הרב הזה הביא אותנו להתרגש כל-כך מן המעמד החשוב הזה", נזכרה תלמידה.
"אני זוכרת שכשבאנו להיפגש איתו במדרשה, הוא הוציא את הטבלה המפורסמת עם כל פרטי החופה. לאחר שמילאנו אותה, שאל אותי הרב אלי – תגידי, מה אבא שלך ילבש בחתונה? חליפה, עניתי מבולבלת, למה? ואבא שלך? פנה הרב אלי לבן זוגי. גם חליפה, אבל מדוע זה חשוב? ענה לנו הרב אלי: פעם חיתנתי באחד הקיבוצים והחלטתי שאם זה קיבוץ, מן הסתם אני יכול לבוא כמו שאני רגיל, בחולצה לבנה מחוץ למכנסים. הגעתי לשם וחשכו עיניי. כולם היו מעונבים ומחויטים. חשתי שאני מבזה את תפקיד הרב. מאז אני מקפיד לברר את עניין הלבוש", מספרת בוגרת המדרשה.
"היה לנו דיאלוג יומיומי על תוכן ושיעורים למדניים וחינוכיים שעומדים ברומו של העולם", נזכרת רחל קרן, "הוא היה איש מיוחד במינו, רב וחבר קיבוץ, מורה דרך רוחני. אני זוכרת שנדהמתי כשגיליתי שאין חולה בקיבוץ שהוא לא הולך לבקר אותו. זה סימל את האחריות והחיבור העמוק שלו לקהילה. תמיד היה לו כבוד לכל אדם. אני כבר מתגעגעת אליו וכך גם תלמידותיו הרבות".
"סמכותו של הרב אלי לא באה מלמעלה, מהיותו ראש המדרשה, כמו במקומות אחרים. אצלו היתה העצמה של הלומד מלמטה. אני יכול להשוות אותו ללא כחל ושרק ליאנוש קורצ'ק, ממש כך", אומר הרב הכהן, "אדם שמאפשר לכל אחד את החופש שלו, אבל גם מציב דרישות. במעשיו יצר ציונות דתית שמכניסה את הקודש לתוך החיים המציאותיים, מתוך מגמה להפוך את ישיבתו של עם ישראל בארצו למקום השראת שכינה. איבדנו אדם גדול שלא רבים כמוהו ואין נחמה".