|
כ' באב התש"ע / 31/07/2010
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
| פרופ' עמיצור ברק |
|
| ראשי > מדורים > עמדות |
|
|
|
|
|
| |
חכמים היזהרו בדבריכם. דיבורים בשלב זה של הלחימה על תכניות מדיניות ארוכות טווח לאחר הניצחון, ועוד בפומבי, בעיני ובאזני כל העולם כפי שעשה ראש הממשלה הם הימור מתרברב, מסוכן ומיותר. אפשר אולי לבחור במונח הצלחה במקום ניצחון, וגם בזאת טמונה סכנת הפרזה. ראשית קיים הכלל "אל יתהלל חוגר כמפתח" [מלכים א' כ' י''א]. שנית, יתכן ואף צפוי במציאות שלנו כי מה שמנהיגינו יגדירו כניצחון יתואר ע''י אויבינו, ואולי אף ע''י מבקרינו מבית, כתבוסה.
אין זה עניין לשוני של ביטוי קיצוני כזה או אחר. השימוש במונחים מצביע על הבנה ואבחון המציאות. חייבים להבין שקבלת החלטות מורכבות, גם אם הן נשמעות מאוד הגיוניות, עלולה להיות הרסנית אם הן מבוססות על אבחון שגוי של המציאות.
לעניות דעתי, אבחון מציאותי בהקשר לעניין הניצחון הוא כי אחד משורשי ההתמשכות של הסכסוך בינינו ובין הערבים והאיסלם הקיצוני נעוץ בכך שאויבנו רוצים לנצח אותנו נצחון כולל ואינם יכולים; ואילו אנחנו יכולים לנצח אותם, אך, לפחות כקולקטיב, איננו רוצים [למרות ההתבטאות הנ''ל של רוה''מ].
להבנת המציאות צריך לדעת מה באמת רוצים אויבינו ומה באמת אנחנו רוצים.
להבנתי, אויבנו רוצים לנצח אותנו בגדול, קרי, לחסלנו או לחילופין לגרשנו, כפי שהצליחו חלקית ומקומית בטבח בחברון לפני 77 שנה בסדיסטיות תהומית, ולפני שש שנים בקנה מידה קטן בלינץ' האכזרי ברמאללה ובקבר יוסף.
עבורם מהווים אירועים אלה ניצחונות, אבל קטנים. הם עדיין מצפים לניצחון הגדול, עבורו הם מוכנים לשלם ברבבות קורבנות מצידם ואולי מיליונים. מאות המתאבדים מרצון ואלפי קרבנות האינתיפאדות מהווים עבורם מחיר פעוט בדרך אל הניצחון האמור, אלא שאינם יכולים לנצח. אנו לא נשברים וניצחונם בושש לבוא.
חשוב באותה מידה להבין כי אין אויבינו רוצים מדינה פלשתינית כמטרה ראשונית. לו רצו בכך יכלו לקבל אותה עוד בשנת תש''ח על מגש הכסף של המאבק המזוין שלנו בקולוניאליזם הבריטי, אבל הם התנגדו מדינית וצבאית להחלטת האו''ם להקמת מדינה עברית בארץ.
ראיה נוספת, הקמת אש''ף ופת''ח לפני 42 שנה לא היתה מכוונת נגד ירדן ששלטה ביו''ש [שם רוצה השמאל הישראלי להקים מדינה פלשתינית] אלא נגדנו. ועוד ראיה, הסכם אוסלו היה אמור כבר מזמן להניב מדינה פלשתינית לולא הטרור. וראיה אחרונה, גם כשניתנה להם רצועת עזה לפני שנה, עם הבטחה להסדר דומה ביו''ש, הם בחרו בחמאס להנהגתם, אף שברור כי סיכוייו להקים מדינה פלשתינית קטנים מסיכויי מתחריו המתונים.
מכל זאת, ומסיבות נוספות שלא אפרט, ברור כי עדיף להם הניצחון עלינו מאשר השגת מדינה לעצמם, למרות שהם יודעים כי בחירתם זו כרוכה בהרבה יותר הרוגים ערבים ובפחות סיכויים למדינה משלהם.
מאידך אנו יכולים לנצח, אך איננו רוצים בכך. יש לכך מספר סיבות: לוגיות, אידיאולוגיות ופסיכולוגיות שפירוטן והסברן מחייב מאמר ארוך בנפרד. לכן אציין רק סבה חשובה אחת: אין אנו מוכנים לשלם את מחיר הניצחון. המחיר בנפש, ברכוש, במאמץ, בויתור על תדמית אידילית, באחריות הכרוכה בלהיות מנצח ובחיכוכים בין-לאומיים יהיה כבד, ככל הנראה, אף כי סביר להניח כי הוא ישתלם תרתי משמע במוקדם או במאוחר. מאידך, כבר ראינו כי המחיר המצטבר של אי-הניצחון אף הוא יקר ועדיין לא סיימנו לשלם אותו.
אם לא ניצחון, מה באמת אנו רוצים? במקרה הטוב הסדר. במקרה הפחות טוב, לעצור את האויב. במלים אחרות: אנו מוכנים להסתפק בתיקו, גם אם לא נודה בכך. וזה מה שכנראה נשיג בפועל וגם זה במקרה הטוב.
סביר להניח שאויבינו היו מבינים כי כשעומד מולם יריב שהוא גם חזק, גם אמיץ וגם נחוש מאוד, היו מוכנים אולי להסדר. אבל הם רואים שאנו לא כל כך חזקים, לא מספיק אמיצים ולא די נחושים, ולכן הסיכויים להסדר טוב ויציב קטנים. ומה שיתקבל יהיה כאמור תיקו.
עם זאת, אני כיהודי מאמין, מתפלל ומקווה לסייעתא דשמיא שתביאנו למצב טוב בהרבה מהצפוי שתואר לעיל. הבה נהיה ראויים לכך.
|
רשימת התגובות  
|
|
|
|
|
תוכן התגובה
|
|
|
אויבנו מכירים בתורת השלבים, גם אנו נביס אותם בשלבים
אינני רואה שום הבדל בין המאמר לעיל לבין תורת השלבים הידועה, לאמור שאין משמעות מיוחדת לשום סכסוך מקומי או אזורי, ואף אין מטרות לשום סכסוך בפני עצמו, אלא המטרה הכללית המלאה של כל הסכסוכים הוא הפתרון הסופי מבחינת אויבנו, חו``ש חיסולנו הסופי!
והרי תורת השלבים הזו זהה למה שהודגש במאמר לעיל: ``אויבנו רוצים לנצח אותנו בגדול``.
תודה לאל שישראל אינה לבדה, כי בנות הברית כבר טיפלו בהצלחה לא מבוטלת ברוב רובו של ציר הרשע, אפגניסטן לוב ועיראק; ואכן נותרה איראן הזירה העיקרית לטיפול, כולל שתי חזיתות המשנה שלה: נסר-זבלה בלבנון, והחמאס בין הירדן לים; ובכלל, איננו עומדים בפני worst case כי האמפריה האסלאמית דאז התפרקה ברוך השם ל 40 מדינות ערב ו/או איסלאם!
ואכן לא נותרו אלא שתי מדינות סך הכל העויינות ממש ובפומבי את ישראל: סוריה ואיראן.
ובכן ברור שהמלחמה מתנהלת במספר חזיתות, ובכל חזית ישנם מספר שלבים של מערכה;
כל ניצחון, חלקי ככל שיהיה, בחזית הלבנון הוא ניצחון ראוי לציון בפומבי, ובלבד שאנו אכן מודעים ומתכוננים לשלב הבא אחריו! בתאום עם ארה``ב הובהר כי הסכנה המיידית הצפויה היא שהנסר-זבלה עלול להפנות את נשקו אחורנית, לפזר את הפרלמנט ואת ממשלת לבנון בכוח ולהכריז על בחירות חדשות; ובכן כתוצאה מכך הוא מטרפד ממילא כל הסדר מתוכנן לפריסת הכוח הרב-לאומי, ועוד מגיע לבחירות עם רוב דמוגרפי ואף רוח גבית עקב נצחונו היחסי במלחמה (מעצם שרידותו בה); כך שמובטח לו לנסר-זבלה בשורה התחתונה ניצחון מוחץ בדומה לניצחון החמאס ברשעות הפלשתית, שלא לדבר שעלול להיות מופעל טרור דווקא ביום הבחירות כדי להרחיק את המיעוטים הסוני והנוצרי, ובכך יועצם ניצחונו חלילה.
ניצחון זה עלול להיות כל כך מוחץ, שיבוטל המפתח העדתי לשלטון השורר בלבנון עשרות רבות בשנים, לאמור נשיא נוצרי, ראש ממשלה סוני (סניורה) ויו``ר פרלמנט (נביה ברי) שיעי;
כי הרוב המוחץ יכול לשנות את החוקה, ואז עלולים לקבל ממשל לבנוני דמוקרטי כביכול על טהרת השיעה, כאשר הנסר-זבלה יהפוך לצבא החדש הרשמי של לבנון, מעין איראן חדשה!
מכאן שאין חשש שארה``ב תסכים לשום החלטה שתחייב את ישראל לסגת מדרום לבנון בעתיד הנראה לעין ובוודאי כל עוד לא צמח כוח רב-לאומי המסוגל לבוא במקום צה``ל כדין;
זאת משום שצה``ל מגן על ישראל בהיותו בדרום לבנון, וגם נמצא בעמדת זינוק ופשיטה על ביירות במידת הצורך; מאידך כל עוד ישנה נוכחות קרקעית כלשהי של צה``ל בדרום לבנון, הרי אין חשש שהנסר-זבלה יוביל תהלוכות ניצחון וימשיך בתנופה לתפיסת השלטון בביירות!
לאור הנ``ל ברור שישראל מכלכלת היטב את מעשיה בחזית לבנון במישורים הצבאי והמדיני;
הדרג המדיני משקיע בדיוק את המידה הראויה של מאמץ למען הניצחון, לא יותר ולא פחות!
ולא נותר לי ללא להצטער מאוד על המאמר לעיל, משום שהוא אילץ אותי לגונן על מפלגה מושחתת ונבזית שלא בוחלת להשתמש במלחמה למטרות פוליטיות, סתם חבורה של גנבים.
אין תמיכה למוכי גורל המוזנחים במקלטים מצחינים, אין מיגון לחיילי מילואים, ולמה שיהיה?
גנבי קדימה גונבים את אוצר המדינה, ומה שאי אפשר לגנוב כבר שומרים להתכנסות הבאה;
הגיע הזמן להוריד את הגנבים הנ``ל מהשלטון לזבל! מיד לאחר המלחמה צ``ל מרי אזרחי לא אלים מדן עד אילת, מהפגנות בנוסח מוטי אשכנזי עד שביתות רעב בנוסח מהאתמה גאנדי;
הן לא נעלם מעינינו שקמצנות בנוסח שיילוק נועדה בעיקר לשרת התקפלויות, היות לא תהי.
|
|
|
|
| |
|
|
זמני כניסת ויציאת השבת:
|
|
כניסה:
18:01
יציאה:
19:16
ר"ת:
19:52
כניסה:
17:57
יציאה:
19:12
ר"ת:
19:48
כניסה:
18:12
יציאה:
19:19
ר"ת:
19:55
כניסה:
17:57
יציאה:
19:13
ר"ת:
19:49
כניסה:
17:59
יציאה:
19:15
ר"ת:
19:51
כניסה:
18:00
יציאה:
19:16
ר"ת:
19:52
כניסה:
18:01
יציאה:
19:17
ר"ת:
19:53
כניסה:
18:02
יציאה:
19:19
ר"ת:
19:55
כניסה:
18:02
יציאה:
19:18
ר"ת:
19:54
כניסה:
18:01
יציאה:
19:18
ר"ת:
19:54
כניסה:
18:00
יציאה:
19:16
ר"ת:
19:52
כניסה:
18:19
יציאה:
19:18
ר"ת:
19:54
כניסה:
18:01
יציאה:
19:17
ר"ת:
19:53
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|