לפני כ- 40 שנה ישבו קבוצה מצעירי הציונות הדתית, זוגות צעירים, שנהגו להיפגש בקביעות במסגרת שנקראה "חוג חזון". המרצה האורח באותה פגישה היה שלום רוזנפלד ז"ל, עורך "מעריב" ולימים חתן פרס ישראל לעיתונאות, שנפטר בערב חג הפסח האחרון. באותו מפגש התבטא רוזנפלד, אוהד הציונות הדתית, כי בעיניו זו רק שאלה של זמן עד שהחינוך הדתי יעבור מן העולם. רוזנפלד אינו היחיד שסבר כך בזמנו והצטרף אליו גם דוד בן גוריון שביטא עמדה דומה במספר הזדמנויות.
בעת היותי מנהלת תיכון "צייטלין" בתל-אביב, בו התחנכו גם שלושת ילדיי, לא הפסקתי לעמוד על המשמר ולשאול את עצמי האם אנשים רמים אלה צדקו, ויתכן ונהיה רק אפיזודה קצרה בהוויה היהודית-ישראלית-ציונית בראי ההיסטוריה?
כיום אין לי ספק ש-40 השנים האחרונות מוכיחות את ההיפך: גני ילדים, בתי ספר ממלכתיים-דתיים, פרטיים, תורניים, תיכונים עירוניים, אולפנות, ישיבות תיכוניות, תנועות נוער דתיות, ישיבות הסדר, מכינות קדם-צבאיות, מדרשות גבוהות לנשים ועוד, כל אלה מוכיחים כי מערכת החינוך הדתית גדושה לאין קץ במסגרות מגוונות ורחוקה מלהיעלם. אולם, אליה וקוץ בה - כל מסגרת ומסגרת באורח רוחבי ואופקי, מסמלת גוון שונה בציונות הדתית. מלחמה שקטה אך עיקשת מתנהלת בין המערכת הממלכתית-דתית לזו הפרטית אף כי המטרה למעשה, זהה: הענקת החינוך התורני הטוב ביותר לילדינו ולבוגרינו, כאשר הוויכוח הוא על הדרך. מלחמה שקטה זו מתנהלת בין בתי ספר יסודיים, ישיבות, אולפנות ותנועות נוער, בין הפרטי לממלכתי, ואף מפלגת לעתים קהילות ויישובים.
חרף קושי חדש זה, שאינו מוסיף לצערי לאחדותה של החברה הדתית, אין ספק שאנשי החינוך הדתי באשר הם אינם מפסיקים לנסות. וזו למעשה גדולתנו. נכון, אנו חלוקים בדעותינו, אך אין מלחמה קדושה יותר מזו המתנהלת על חינוך ילדינו.
לכן, כשאני תוהה מה היה ומה יהיה לנו, אני סבורה כי אולי פעם היה פשוט יותר, אך המצב המורכב בו אנו שרויים כיום במערכת החינוך מוכיח כי איננו הולכים לשום מקום וכי ודאי אין אנו אפיזודה חולפת, אלא חברה הנלחמת על ערכיה, מנסה לברר אותם יום-יום, נלחמת גם בינה לבין עצמה, לא מתפשרת על דרכה ולא נכנעת לפסיביות הפושה במערכת החינוך.
לטעמי, מי שזכה להגשים את המלחמה על החינוך הדתי היה אבי המנוח, ר' יצחק יהודה מרגל ז"ל, מנהלו הנערץ של ביה"ס הממ"ד "יעבץ" ("מזרחי בנים") בתל-אביב. כבר לפני כחמישים שנה, נאלץ להילחם פיזית באוטובוס שהעמידה העיריה, בניסיון דורסני ושיטתי לפנות את בית הספר, על תלמידיו ורהיטיו. נצחונו הסוחף במלחמה הזו איפשר לתלמידים רבים נוספים להמשיך ולהתחנך בבית הספר.
אבי המנוח נלחם על חינוך תלמידיו בדיוק כפי שאנו עושים היום. כולי תקווה כי על אף שהמאבק למצוא את שביל הזהב הנכון בחינוך ילדינו מוצדק, נשכיל לצאת ממנו מאוחדים כחברה ציונית-דתית-לאומית, ולא מוחלשים ומפולגים. אז נדע כי ב-60 שנות תקומתה של מדינת ישראל, בנינו נדבך כה חשוב בתולדותיה - הלוא הוא החינוך הממלכתי-דתי.
|
מזג אוויר
מידע יהודי
ONLINE שו"ת
אינדקס אתרים