כ' באב התש"ע / 31/07/2010
עשה מנוי להצופה
    >     מתקדם
דף הבית
חגית ששר
ראשי > מדורים > כתבות
תביעת ממונות
16/11/2008
לאחר דיונים ארוכים וסוערים, העבירה הכנסת לפני כשבוע בקריאה שלישית חוק הקובע כי בני זוג שהחלו בהליכי גירושים אך לא סיימו אותם, יחוייבו בחלוקת הרכוש המשותף בתוך שנה מעת פתיחת התיק. הדבר אומר כי גם אם האשה תישאר עגונה, לא ישללו זכויותיה הכספיות * הח"כים החרדיים אומרים: "מדובר בחוק שעבר במחטף. זו בושה וחרפה" * ארגוני הנשים ויוזמי החוק: "מדובר במהלך היסטורי"

15 שנים, לא פחות, עברו מאז שהחליטה דורית אפרתי-קורן לשים קץ לחיי הנישואין רצופי האלימות שלה, ועד שקיבלה את חלקה ברכוש המשותף לה ולבעלה. גם היום, חצי שנה לאחר שבית המשפט פסק כי על בעלה להעביר לחזקתה חצי מהרכוש, רועד קולה כשהיא נזכרת בימים הקשים בהם סבלה חרפת רעב.
במשך 18 שנה היתה נשואה לו. יחד בנו בית גדול במושב וגידלו שלושה ילדים. לאורך כל הדרך, לדבריה, התנהג אליה ולילדים "נורא", אך את האלימות הפנה בשנים הראשונות רק כלפיה. כאשר הילדים גדלו מעט והתחילו גם הם לסבול מנחת זרועו, החליטה שדי לה. היא דרשה שילכו לייעוץ נישואין אבל הוא התנגד. היא פנתה לבית המשפט ואז הוא הסכים ללכת לטיפול, שהתפוצץ לאחר מספר מפגשים. הוא אסר עליה לשתף את היועצת הזוגית בחלקים האינטימיים של חייהם.
בצר לה, הגישה אפרתי-קורן תביעת מזונות בבית המשפט המחוזי וביקשה לחלק את הרכוש המשותף והחסכונות. השנה היתה 1993. חוק יחסי ממון באותה התקופה לא איפשר את חלוקת המשאבים המשותפים לפני מתן הגט והיא נאלצה להסיר את התביעה.
ואז החל הטרור בתוך הבית. "הרעיון היה למוטט אותי, לגרום לי לעזוב את הבית ולכפות עליי את מכירת המשק של ההורים בו בנינו את ביתנו המשותף, ולקבל חצי מערכו", היא מספרת. "אמי עדיין גרה במשק ולא היה לא לה או לי לאן ללכת. היה לי שכן שופט. בייאושי פניתי אליו והוא אמר לי שלא אתייאש. לא נאבד את המשק, הוא אמר, כי יש דין וטחנות הצדק פועלות. לא תיארתי לעצמי באותם ימים עד כמה לאט פועלות הטחנות. טחנות הצדק האלה טחנו אותי".
אפרתי-קורן מספרת שעברה התעללות קשה ובשיאה ברחה לבית אמה. בעלה ניצל את היעדרה והחליף את המנעולים בביתם המשותף. מאז, במשך 15 שנה היא לא יכלה לחזור אל הבית שנבנה בחצר הוריה. "אני והילדים היינו רעבים ללחם", היא נזכרת. "אני מטפלת אלטרנטיבית ומי שהצילו אותי היו המטופלים המקסימים שלי, שנתנו לי כסף לקנות דברים בסיסיים. רק בדיעבד הסתבר לי שכל החשבונות המשותפים היו על שמו. הוא לקח הכל ואני נותרתי בלי כלום. עשר שנים הבאתי לשופט ראיות והתחננתי לקבל חלק מהציוד שהיה לנו בבית וכל פעם הדיונים נדחו. בינתיים התגוררנו בדירות ריקות מריהוט וציוד. בסלון היו לנו כסאות פלסטיק של חוף הים וטלוויזיה של 14 אינץ'. בבית המשותף היו לי שני תנורים, שני מקררים וריהוט ברמה גבוהה".
ב-2001, לאחר שמונה שנים, ניתן הגט. לא מעט בזכות נחישותו של הרב בקשי דורון ששימש כאב בית הדין. ובכל זאת, מסכת ייסוריה לא תמה. עניין הרכוש נידון בבית הדין לענייני משפחה. "במשך 12 שנה השופט סירב להכריע. באחת הפעמים אמרתי לו בעת הדיון שאני רוצה שיפסוק כבר. מדובר ברכוש של אמי ולא מגיע לה לחיות בחשש שיקחו את כל מה שיש לה". בצר לה, פנתה למרכז לקידום מעמד האישה על שם רקמן בבר-אילן, שם מיהרו לקחת את התיק לידיהם.
"הרב בקשי דורון לחץ על בעלה לתת גט ובשלב הזה היא הגיעה אלינו והגשנו תביעה לאיזון משאבים", מסבירה עו"ד קרן ארקין-חן ממרכז רקמן, "אילו היה החוק בנוסחו היום, לא היתה מוגשת תביעה כזאת, כי אחרי פרק זמן שקבוע בחוק, המשאבים היו מחולקים. אולי היא היתה נשארת עגונה, אך אמצעי הסחיטה הרכושי היה נפתר. היום, שאלת הרכוש מנותקת מהגט ובעתיד לא ניתן יהיה למשוך כך אשה. המקרה של אפרתי- קורן הוא מקרה קלאסי שדרכו אפשר להבין את חשיבות הניתוק בין חלוקת הרכוש למתן הגט".

חוק בעייתי

לפני כשבוע נפל דבר בישראל. לאחר דיונים ארוכים וסוערים, ולאחר תרגילים פרלמנטריים וצעקות במליאה, העבירה הכנסת בקריאה שלישית חוק הקובע כי מקרים כגון אלו של אפרתי-קורן לא יישנו עוד. על-פי החוק החדש, בני זוג שהחלו בהליכי גירושים אך לא סיימו אותם, יחוייבו בחלוקת הרכוש המשותף בתוך שנה מעת פתיחת התיק ולא יחכו, כפי שהיה צריך לנהוג עד היום, למתן הגט. הדבר אומר בפועל כי גם אם האשה תישאר עגונה, לא ישללו זכויותיה הכספיות. מצד שני, מבטל החוק את הלחץ הכלכלי הכבד שהטילו הגברים המעגנים על נשותיהם עד כה ונותן פתח ליצירת שוויון מסוים במקרים של סרבנות גט.
כדי להבין עד כמה מהפכני החוק שנחקק השבוע, כדאי לחזור מעט אחורה. חוק יחסי ממון שנחקק בשנת 1973, קובע שההפרדה הרכושית של בני זוג תעשה בפקיעת הנישואין. כלומר, או עם מותו של אחד מבני הזוג או במתן הגט. החוק הישראלי מסתמך בכך על החוק הגרמני. אולם בעוד בחוק הגרמני קובע בית המשפט גם מתי יתקיימו הגירושין, ההלכה היהודית קובעת כי הגירושין יחולו כאשר יינתן הגט. "החוק יצר תמריץ שלא לתת גט", מסבירה עו"ד בת-שבע שרמן, יו"ר ארגון "יד לאישה" ממוסדות אור-תורה סטון מיסודו של הרב ריסקין ויו"ר הוועדה המשפטית של "קואליציית עיקר" המטפלת בעגונות. יחד עם כמה חברי כנסת החליטו אנשי "קואליציית עיקר" להוביל מהלכים ולחוקק חוקים שמטרתם לשנות את הסיטואציה הבלתי נסבלת של נשים שנותרות בעגינותן שנים רבות.
שרמן היתה ממנסחי התיקון החדש בחוק. "חוק יחסי ממון יצר עד כה מצב בו בעל הרכוש צריך להיפרד ממחצית רכושו רק במועד הגירושין. כאמור, החוק יצר תמריץ שלא לתת גט, כי ביום נתינת הגט מפסיד הבעל חצי מרכושו לכאורה. מדובר ברכוש ששייך גם לאשה, אבל הבעל יצטרך להעביר לה חצי ממנו. על החוק הזה היתה ביקורת נוקבת כי הוא נתן כוח בידי בעל הממון, בדרך-כלל הבעל. ההצעה לתיקון החוק באה להתמודד עם סחטנות בכלל, אבל המציאות מלמדת שבדרך-כלל הגברים הם אלו שיוצרים את הסחטנות".
הצעת החוק של "קואליציית עיקר" ביקשה לקבוע מועד אובייקטיבי, מנותק מרצון הצדדים, שבו יחולק הרכוש. כדי לקבוע את המועד נלקחו שני מועדים מכוננים בחיי בני זוג, בהם ניתן להצביע שהנישואין אינם מתנהלים בשלום. המועד הראשון הוא מיום שעברה שנה מאז פתחו בני הזוג או אחד מהם בהליכי גירושין או בהליכי חלוקת הרכוש. במצב כזה קובע בית המשפט מתי ואיך יתחלק הרכוש בין בני הזוג. המועד השני שייקבע לחלוקת הרכוש הוא תשעה חודשים מהיום בו בני הזוג החלו לחיות בנפרד, גם אם הם גרים תחת אותה קורת גג. "בית המשפט צריך לפתח מנגנונים שיוכיחו כי אכן בני הזוג חיים בנפרד", אומרת שרמן. "כמו כן, לבית הדין ניתנת במסגרת החוק אפשרות לקיצור המועדים, אם הוא נוכח שהיתה אלימות".
הצעת החוק שנוסחה על-ידי הוועדה המשפטית של "קואליציית עיקר" הוגשה לוועדת השרים כבר בכנסת ה-16, אך מסיבות שונות לא נחקק החוק. בכנסת ה-17 שוב פנתה "קואליציית עיקר" לח"כ מנחם בן-ששון ("קדימה") עם הצעת החוק. בן-ששון, שראה בקידום התיקון לחוק חשיבות גבוהה, נרתם לעשיה. לכאורה נראה היה כי מדובר בחוק הגיוני, כמעט מתבקש. ובכל זאת, לא קל היה להעביר אותו במליאת הכנסת. חברי הכנסת החרדים עשו תרגילים שונים ומשונים כדי למנוע את חקיקת החוק וגם חברי הכנסת הדתיים-לאומיים לא ממש הצליחו לגבש דעה אחת קוהרנטית בעניין.


אין קשר לסטטוס-קוו הדתי

בן-ששון, המכהן כיושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, נקט לעצמו כלל אתי עם כניסתו לתפקיד: "חוקים שאני יוזם, בשל העומס על הוועדה, נדחקים הצידה מפאת חוקים אחרים". מסיבה זו הוא הציע לתמוך בחוק, אך לא להיות זה שיגיש את ההצעה.
ח"כים דתיים נרתמו לסייע והצעת החוק הוגשה על-ידי חברי הכנסת זבולון אורלב, הרב מלכיאור ועתניאל שנלר. "הבאתי את החוק להצבעה ונתתי לו קדימות, בשל הסבל שהוא גורם לבנות ישראל", אומר בן-ששון, "יש כאן עניין ממוני גרידא. לא מדובר בנושא שקשור לסטטוס-קוו הדתי. העובדה היא שב-1973, חברי הכנסת החרדים ניסו למנוע את חקיקתו, ובסופו של דבר, בעקבות הלחץ, נוצרה פשרה שהיתה בכיה לדורות".
הצעת החוק אושרה בקריאה שניה בסוף מושב הקיץ של הכנסת. ש"ס מנעה את ההצבעה בקריאה שלישית באמצעות תרגיל פרלמנטרי של הפיכת ההצבעה להצעת אי אמון. כך נדחתה ההצבעה לישיבה הראשונה של מושב החורף.
גם במושב בחורף נראה היה שהחוק מקרטע. התנגדותם של חברי הכנסת החרדים מנעה את ההצבעה על תיקון החוק. גם לאחר שניתנה חוות דעת של היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין, ליו"ר הכנסת, דליה איציק, להביאו להצבעה בקריאה שלישית, לא העלתה איציק את החוק כנדרש.
"קואליציית עיקר" עתרה לבג"ץ בדרישה מיו"ר הכנסת להעלות את התיקון לחוק להצבעה בקריאה שלישית, כמתחייב בחוק. בג"ץ קיבל את העתירה והחוק עבר ברוב גדול: 58 ח"כים הצביעו בעד, 21 הצביעו נגד ואחד נמנע.
חברי הכנסת החרדים (מהסיעות החרדיות ומש"ס) שהתנגדו לחוק, טענו כי הוא יפגע בסמכויות בתי הדין הרבניים. אליהם הצטרפו חברי הכנסת הדתיים-לאומיים מהאיחוד הלאומי והמפד"ל שנמנעו מלהגיע להצבעה.


"קיבלתי את דעת ארגוני הנשים"

כחצי שעה לפני ההצבעה על החוק, התקשר הרב עמאר לחבר הכנסת אורלב וביקש שיימנע מהצבעה. "לאורך כל תהליך החקיקה הרב עמאר לא יצר איתי קשר", אומר אורלב, "כחצי שעה לפני ההצבעה התקשר אליי הרב וביקש שאמנע. הוא הסביר שהחקיקה תרבה עיגון בישראל, כיוון שלאחר חלוקת המשאבים לא יהיה עניין לנשים לחתור לקבלת הגט. אמרתי לו שמכיוון שהנמקתו אינה הלכתית אלא חברתית וכיוון שיש דעה חברתית שגיבשו ארגוני הנשים, אני נוטה לקבל את דעתן. הרב ניסה לשכנע אותי אבל הסברתי לו שמכיוון שאני מיוזמי החוק אין סיכוי שאמנע או איעדר. זו אינה דרכי. יש פה חוק מצפוני שרק יציל את בתי הדין ואילו גישתו תוביל להתנגדות גדולה יותר לבתי הדין הרבניים. אני מאמין שצריך להוביל להבנת הציבור שנזקק לבתי הדין. הגישה החרדית לנושא היא צרת אופק וקצת אטומה למצוקות הנשים. זוהי גישה שמרנית, שלא מוכנה להבין את השינוי הדרמטי של מעמד האישה בחברה".
ארגוני הנשים טענו כי התיקון לחוק יקטין ויצמצם עיגון, כיוון שחלוקת הממון - שהיא הסיבה המרכזית בשלה גברים רבים גוררים את מתן הגט - לא תהיה תלויה יותר בעצם מתן הגט ולכן לא תהיה לגברים סיבה לעכב מתן גיטין. "אני מבינה מדוע החרדים מתנגדים לחוק", מסבירה עו"ד שרמן. מצד אחד, החוק החדש מוציא למעשה מידי הדיינים את הכוח ללחוץ על האשה לוותר על הרכוש בתמורה לגט. יותר קל להם, במקום לדון בשאלה ההלכתית הסבוכה האם לכפות על הבעל גט - להפנות את הלחץ אל מסורבות הגט. מצד שני, יש להם חשש כי ברגע בו יקבלו הנשים את הרכוש מכוח החוק, לא תהיה להן יותר עילה להתגרש".
ש. מהניסיון שלך, מצב כזה יכול לקרות במציאות? החשש ממצב כזה מוצדק?
"ב'יד לאישה' אנחנו מייצגים גם נשים לא דתיות, והן עדיין מחכות לגט. זה שהעניין הכלכלי נפתר לא אומר שהכל נפתר. הנשים רוצות להינשא מחדש והחוק מדבר על חלוקת רכוש ולא על שינוי הסטטוס".

אין חשש מ"גט מעושה"

הרב שלמה ריסקין, מהמומחים הגדולים בתחום בישראל, תומך בחוק. לדעתו, ההתנגדות החרדית נובעת מכך שלבתי הדין הרבניים יהיה פחות כוח במצב החדש. "לפי ההלכה התלמודית, אפשר לחייב בגט כאשר בית הדין מרגיש שיש לחייב. אין מדובר במקרה כזה בכמה שמכונה בהלכה כ'גט מעושה'. אם הבעל מנצל בצורה מנוולת את כוחו כדי למנוע גט מהאשה ולהזיק לה, על-פי הגמרא 'כופין אותו עד שאומר רוצה אני' ומשתמשים לשם כך בכל הסנקציות הנתונות".
הרב ריסקין מביא דעת יחיד של המהרשד"ם שאומר כי לבית הדין יש כוח לחייב בגט, אך הדברים אמורים רק כאשר הבעל מסרב בצורה מוחלטת לתת גט. אם הוא מוכן לתת גט בתנאים מסוימים – בדרך-כלל ממוניים - גם אז אין מדובר בסרבן גט ולכן אסור לחייבו וצריך להיכנע לתנאים שלו. "אני מדגיש שזוהי דעת יחיד", אומר הרב ריסקין. "מי שפוסק לפי דעה זאת פוסק לחומרה ונגד האשה".
"החוק הזה הוא המהלך החשוב ביותר שנעשה ב-30 השנים האחרונות לטובת נשים מסורבות גט", אומרת פרופסור רות קדרי-הלפרין, ראש "מרכז רקמן", מומחית לדיני משפחה בישראל וחברה בוועדת המומחים של האו"ם בנושא האמנה לביעור האפליה של נשים. "תיקון החוק החדש הפך את ישראל לאחת המדינות המתקדמות בעולם בנושא הזה. כעת החוק קובע ומגדיר את כלל הרכוש שנצבר ויחולק במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג. החוק גם קובע שזכויות עתידיות כמו פנסיה, פיצויי פיטורין, ביטוחים שונים וכן הלאה יחולקו במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג, וכן כוח השתכרות עתידי. בכך הוא מיישר קו עם הפסיקה".
לדבריה, "ברגע שעורכי דין ידעו שהם אינם יכולים לייעץ ללקוחות שלהם שהם לא צריכים לתת מה שהחוק קובע, כי ממילא האשה תהיה מוכנה לוותר על מה שמגיע לה על-פי חוק כדי לקבל את הגט, ומצד שני נשים ידעו שהן לא צריכות לחשוש לרכושן, בלי כל קשר לגט, כללי המשחק ישתנו. נשים יהיו פחות חשופות לסחיטה ואיום באי מתן גט. מבחינת מצוקות הנשים וניצול לרעה של החוק שינינו את המצב בצורה דרמטית".


כ' באב התש"ע
31/07/2010
זמני כניסת ויציאת השבת:
כניסה: 18:00
יציאה: 19:16
ר"ת: 19:52
ירושלים | ת"א | חיפה | ב"ש
עמדות
האקסיומה שנשברה
פרשנות / אמנון לורד
שקיעתו של הבנגוריוניזם
אורי מילשטיין
המנצח הגדול - פרץ
אשר כהן
פגיעה חמורה בצה''ל
פרשנות / חיים אסא
עדיף ברווז צולע
נדב העצני
מזג אוויר     מידע יהודי     ONLINE שו"ת     אינדקס אתרים צור קשר |אודות|פרסום